איך רגשות האשם יכולים לתרום לנו ההורים?

רגשות אשם

רגשות האשם מגיעים עוד בהריון, אנחנו עסוקות באוכל אותו אנו אוכלות, שואלות האם שתינו מספיק, האם עשינו את כל הבדיקות שאנחנו (אבא ואמא לעתיד) חושבים שצריך.

בנוסף לשאלות אלו שמעסיקות בהריון הראשון, בהריונות הבאים, מגיעות גם השאלות הקשורות לילד הנמצא כבר בבית.

האם ההפרש הוא ההפרש הנכון (יש כזה דבר בכלל)?

איך הוא יקבל את התינוק?

האם יש לנו מספיק מקום בלב לשניים/ שלושה או יותר?
בהמשך החיים אנחנו ממשיכים לשאול האם אנחנו נוכחים מספיק בחיי ילדינו, האם בחרנו את המסגרת הנכונה להם,  האם האוכל אותו אנחנו מכינים מזין מספיק, איך לגדל ילדים שיאהבו את עצמם ושאחרים יאהבו אותם גם.

שאלות אלו עלולות לעורר רגשות אשם.

הם מופיעים בשנייה שהם קולטים שיש שקט, בסוף היום או בנסיעה לעבודה,

שהמחשבות נודדות.

ויש להן לאן לנדוד, הרי חיינו מלאים בסיטואציות שבהסתכלות בדיעבד ברור לנו שהיינו מגיבים אחרת.

למה כעסתי עליו? הרי הוא רק רצה למזוג לבד את המים ונשפכו לו.

היא הראתה לי את הציור ואני הייתי באמצע שיחת טלפון ולא התייחסתי.

המטפלת ראתה אותו עושה את הצעדים הראשונים שלו, אני קבלתי סרטון כי הייתי בעבודה.

 

לקראת יום הכיפור אני מזמינה כל אחד מאתנו לבחור כיצד הוא רוצה להתייחס לרגשות אלו.

כדי להחליט כיצד להתייחס אליהן צריך קודם כל להכיר בקיומם ולהבין שהן חלק מחיינו מעצם היותינו הורים.

אחרי שהכרנו בקיומן ניתן לבחור, בעיני, באחת משתי הדרכים הבאות:

ללכת עם רגשות האשם ולכעוס על עצמנו, איזה מן הורים אנחנו?

או  ללמוד מהם להמשך, לסיטואציות דומות שיהיו בעתיד (הקרוב ככל הנראה).

 

אנחנו גדלים ביחד עם הילדים שלנו והבחירה בלמידה מפתחת ומעצימה אותנו בתור הורים.

חשבו, מה למדתם מהסיטואציה שקרתה?

  • מה גרם לכם להגיב ככה? האם זה היה משהו אצלכם שלא קיבל מענה לדוגמה הייתם לחוצים לשלוח מייל לעבודה וחיכיתם שהם כבר ילכו לישון.
  • הילד היה רעב ולכן התפרץ על כל דבר קטן.
  • אתמול חזרתם אחרי שהילד ישן מהעבודה והוא רצה להיות אתכם ולא אפשר לכם לשתות את הקפה של אחה"צ בשקט?

את הלמידה הזו קחו אתכם לסיטואציות דומות שיבואו בהמשך. זה לא אומר שפעם הבאה תנהגו אחרת (סביר להניח שלא) או שתזכרו את מה שהיה היום אבל זה תהליך למידה המאפשר לקחת משהו מרגשות האשם ולא להישאר בתחושה הלא נוחה שהo גורמים לנו.

ביום כיפור אנחנו סולחים, למשפחה, לחברים, לילדים ולסובבים אותנו.

חשוב לא פחות ואפילו אף יותר לסלוח לעצמנו. לקחת את מה שלמדנו מרגשות האשם ולסלוח לעצמנו.

ללמוד להגיד לעצמנו תודה על הלמידה ועל כך שאנחנו בסופו של יום עושים כמיטב יכולתנו בהורות שלנו.

 

מאחלת לכולנו ההורים באשר אנחנו שנסלח לעצמנו על הטעויות שלנו וכך נלמד את ילדינו סליחה אמיתית מהי.

מורן

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *