אסור/מותר או… הורות מודעת

קול א:
"נכון שא-ס-ו-ר להושיב תינוקת בת 4 חודשים בטיולון?"
"נכון שזה יגרום נ-ז-ק-י-ם חמורים אם ניתן יד לפעוט שעוד לא יודע ללכת ונוליך אותו ברחבי החדר?"
ולעומת זאת:
קול ב:
"היא בת 4 חודשים – ורוצה לראות עולם, נמאס לה כבר להסתכל על השמיים… אני מושיבה אותה. אם זה מה שהיא רוצה, זה מה שטוב לה. אני מאמינה שכל ילד מתפתח בקצב שלו ואין לי השפעה על זה"
"הוא בן שנה- יש כבר כמה ילדים בגן שלו שהם בני שנה וכבר רצים. הוא רוצה ללכת למה לא לעזור לו? גם קנינו הליכון. איזה נזק זה כבר יכול לגרום? למה לא לזרום עם הרצונות של הילד? לא להקשיב לרצון שלו זו ממש אטימות"

מזדהים עם קול א? מזדהים עם קול ב?
האינטרנט מוצף בקולות מסוג זה לכאן או לכאן. גם בסדנאות קורה לא פעם שאמא אחת מושיבה את בנה בן ה5 חודשים שעוד לא יודע לשבת ואמא אחרת נזעקת: " אסור! – אסור להושיב את תגרמי לו נזקים! נכון? נכון המדריכה שאסור להושיב? "

ובכן… במערכת החוקים שאני מכירה אף אחד עוד לא חוקק חוק שאסור להושיב תינוקות שעוד לא מתיישבים בכוחות עצמם. וזו עדיין לא עילה לקרא לעובדת סוציאלית…
ובכל זאת לעולם לא אמליץ לאמא שהתינוק שלה עוד לא מתיישב בכוחות עצמו להושיב אותו. ובמידה והאם תתעניין מדוע אמנה בפניה שלל סיבות.
השאלה שאני חושבת שכל אחד צריך לשאול את עצמו בסופו של דבר היא: מה אני רוצה בשביל הילדים שלי? התשובה לרוב תהיה: את הטוב ביותר!. את הטוב ביותר בבריאות, את הטוב ביותר בהתפתחות המוטורית ואת הטוב ביותר בהתפתחות הרגשית.

הדרך להשיג את הטוב ביותר בתחומים האלו היא שונה מאדם לאדם. לדוגמא: כולנו יודעים שסוכריה היא לא מאכל מזין, ובמילים עדינות איננה תורמת לבריאותנו. כולנו גם יודעים שחלק נכבד מילדינו ( ולא משנה אם הסיבה היא חשק טבעי או לחץ חברתי ), מאוד מאוד אוהבים סוכריות.
השיקול האם לתת סוכריה לילד, באילו נסיבות ובאיזה גיל הוא השיקול שלנו כהורים.
יש כאלו שיאפשרו לילד סוכריה מגיל צעיר ויש כאלה שימתינו עד גיל 5 או מאוחר יותר. יש כאלה שיתנו רק בנסיבות מיוחדות כגון יום הולדת ויש כאלו שיאפשרו יום יום ולעומתם יש כאלו שיפזרו סוכריות ללא הגבלה…

אין ספק שלכל התנהגות ופעולה יש השלכות בתחומים השונים בין עם זו התנהגות פעילה ובין עם זו התנהגות נמנעת . מה שחשוב בעיני הוא המודעות. דע מהן ההשלכות ואז בחר את הדרך שלך. ואם בחרת במודע בדרך מסוימת אשרייך. כי לא משנה מה בחרת עצם הידיעה של ההשלכות לכאן או לכאן הופכת אותך להורה טוב יותר!

ואם נחזור לנושא ההתפתחותי – אני מעוניינת להציג את הגישה שלי לסיבה שבגללה לדעתי לא מומלץ להושיב תינוקות טרם זמנם או להעמיד תינוק שעדיין לא נעמד בכוחות עצמו או להוליך תינוק שעדיין איננו הולך בכוחות עצמו:
בהיותינו בני אדם ( בשונה מחלק גדול מהיצורים בעולם החי ), המערכות שלנו כתינוקות אינן בשלות לתפקוד כשל מערכת של אדם מבוגר. מבחינה פיזיולוגית: צורת עמוד השדרה של תינוק שונה מזו של מבוגר ואיננה כוללת את המבנה בולם הזעזועים בעזרתו מבוגר בריא יושב, הולך, רץ או קופץ בנינוחות וללא כאבים. טונוס השרירים של התינוק הוא חלש יותר והשרירים אינם מיומנים בהחזקת הגוף באופן מאוזן – כזה שיתמוך בכל חלקי הגוף בצורה שלא תיצור מתח שרירי מיותר. מערכת שיווי המשקל איננה בשלה ולכן אנו נתקלים במקרים בהם תינוק שמושיבים אותו נוטה לאחד הצדדים ואיננו מתיישב זקוף כמבוגר. נטייה כזו לאורך זמן עלולה לגרום לא-סימטריה.
מבחינה בריאותית: התוצאה היא שלעתים ( לא תמיד), המבנה השלדי – שרירי מתפתח בצורה שאיננה אופטימלית. משמע שההשלכות אינן רק לטווח הקצר.

מבחינה התפתחותית: 
כל שלב התפתחותי בינקות מורכב ממרכיבים קטנים מאוד התורמים להתפתחותנו כילדים וכמבוגרים. כאשר אנו מבצעים פעולה מסוימת כמו הושבת התינוק: התוצאה הסופית קיימת: התינוק אכן יושב אבל הוא יושב כאשר מרכיבים מסוימים במערכת אשר יוכלו לתרום לו בעתיד לא נלמדו בשלב זה, בשונה מתינוק שלמד להתיישב בכוחות עצמו בצורה מאורגנת. ( דרך הצד משכיבה או מעמידת שש ). מה גם שישנו סדר בשלבי ההתפתחות ויש סיכוי שתינוק שהושיבו אותו לא יחזור אחורה בשלבי ההתפתחות לזחילת גחון למשל ולפעמים אפילו לא לזחילת שש אלא ירוץ במעלה ההר לשלבים הבאים מבלי שהספיק לרכוש את המרכיבים של שלבים מוקדמים יותר.
אז נכון שבסופו של דבר התוצאה הסופית תושג והילד ילמד ללכת. אבל… האם הוא ילך בנינוחות או בצורה מסורבלת? האם יהיה לו בטחון בהליכה שלו? האם ילך בצורה קלילה או כזו שתאמץ את שריריו ותעייף אותו יתר על המידה?

מבחינה רגשית:
כאשר הילד חווה את שלבי ההתפתחות בעצמו: מתגבר על אתגרים ומצליח להשיג הישגים מתפתחת בו תחושה של בטחון עצמי, בטחון ביכולות שלו וגם בטחון בסביבה שמאפשרת לו להתנסות. כאשר אנחנו מבצעים בשביל תינוק פעולה שבעיננו אין בה אתגר גדול מכיוון שאנו מבצעים אותה בקלות, אך בשביל התינוק היא יכולה להיות שוות ערך לזכייה בריצת מרתון אנו עלולים למנוע את ההנאה שבהישג.

ישנם כמובן גם יתרונות בהושבת התינוק בטרם התיישב בכוחות עצמו: הוא "רואה עולם", וכמובן שגם לנו יותר נוח להאכיל את התינוק או לבצע פעולות נוספות הקשורות אליו – אפילו התקשורת קלה יותר עם תינוק שיושב "בגובה העיניים" מאשר עם תינוק השוכב לו על הבטן ואני בטוחה שישנם יתרונות נוספים.

השורה התחתונה היא – בחרו ממקום מודע את הבחירות שלכם. נסו לבדוק את היתרונות והחסרונות לכאן ולכאן. והיו שלמים עד כמה שאפשר עם החלטותיכם.

 

מזל טוב! הפכת לאמא! ויחד עם האמהות והתינוק החדש מגיעות גם הרבה שאלות ותהיות…
מעוניינת להתייעץ? מעוניינת להרשם לסדנא, או לקבל אבחון או טיפול פרטני בשבילך או בשביל התינוק? מרגישה שיש מקומות שבהם את זקוקה לתמיכה והכוונה?
אשמח לעזור ולענות על כל שאלה. את מוזמנת ליצור איתי קשר:

נעה חברוני: מלווה נשים וזוגות במסע ההורות החל מהרגע הראשון: אשה ואמא, דולה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכה להתפתחות תינוקות – מאבחנת ומטפלת בשיטת "צעד ראשון",
מדריכה לשפת התינוקות דנסטן, מאבחנת ומטפלת בטכניקת "איזון חיים" לטיפול בבעיות פיזיות ורגשיות.
צרי קשר: 052-2837199
או דרך הדואר האלקטרוני: merkaz.hamaagal@gmail.com

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *