הורות מכבדת כבוד גופני ואחריות אישית

הורות מכבדת

היום ילדי (שנתיים), התעטש ובא אלי מתלונן: "יש לי נזלת, יש לי נזלת".

תפעלתי את העזרים הדרושים, וכשסיימנו, ראיתי שחברה שהיתה בסמוך, אמא מנוסה, רק הצליחה זה עתה לסגור את פיה שנפער בתמהון.

  • "אף פעם לא ראיתי ילד שקצת נזלת מציקה לו ובא בעצמו לבקש"

סיפרתי לה שמעולם לא קינחתי אף בכוח לאף ילד. לא כוח מתון ואף לא מרומז.

"אני מרגישה שזו סוג של אלימות" (ואל תקפצו, זו אכן מילה נורא קשה ובוודאי בהשוואה למעשי אלימות קשים שקורים) "וחוץ מזה, ילדים שמקנחים להם את אפם נגד רצונם לאט לאט מכניסים את רצונותיהם להקפאה" (הרצונות שקשורים בקינוח אף ואלה שלא), "ובעצם מסירים אחריות מעצמם כליל בקשר לנזלת היוצאת מאפם".

  • "אם להם זה כל-כך אכפת", חושב הילד ('להם' זה לאבא, לאמא, למטפלת), "אז לי בטח שלא! שהם יתעסקו עם זה כמה שהם רוצים – לי זה לא אכפת. זו הנזלת שלהם ולא שלי"

והתוצאה – ילדים בגיל גן המסתובבים עם 'נרות' ומטפלת או אמא רודפת אחריהם. השיטות מגוונות – לפעמים הסוואה, מארב ופעולה זריזה ונמרצת, לפעמים תוך מחאות גלויות, לעיתים תוך מאבק גופני, לעיתים תוך הסברים 'מכבדים' וניגוב כפוי בו-זמני ולעיתים תוך התעלמות הילד מהמקנח ומגופו בה-בעת.

חושבני, שהדרה של הילד מזכויותיו הבסיסיות וההפקעה של האוטונומיה על גופו, אמנם נדמית שולית, כהתעסקות בזוטות ובניואנסים ושייכת אולי לתחום המותרות של ההורות. אבל,

בעצם נמצאת בלב ליבה של התקשורת בין ההורים לילדיהם. זוהי פרקטיקה מקובלת ו'לגיטימית' במחוזותינו אבל היא גם שיקוף למצב מסוים וגם יוצרת  מציאות שאינה נחשקת. ההפקעה של גופו של הילד מחזקתו גם מבטאת חוסר כבוד בסיסי לילד ובאותו זמן מעצבת חברה חסרת כבוד וחמלה כי ילד שלא מכבדים את רצונותיו לא מכבד רצונותיהם של אחרים.

ובעולם היומיום – איך זה עובד?

(הכוונה איך מקיימים גידול ילדים בלי יכולת שימוש בקינוח אף כפוי?)

וכאן המקום להזמין מי מכם הרגיש לתיאורים פלסטיים לנטוש את הפוסט…

מגיל 0 אני מסבירה ומבקשת רשות. לנוכח עיקום האף הקטן ביותר אני נסוגה. בפועל, יצא לי אולי פעם אחת להתמודד עם נזלת ארוכה וסירוב ניגוב. הרבה יותר קשה להתמודד עם הסביבה…

באופן כללי, אני סומכת על ילדים שלא ירצו להסתובב עם תחושה בלתי נעימה בעליל, לפחות לא לאורך זמן. חוץ מזה, שזה לא האף שלי. אני מתעלמת מתחושות חרדה של מה יהיה אם משהו יראה ו'מה יגידו?'… אני אמא טובה גם אם לילדים יש אף נוזל. אני מוכנה גם להשתמש במניפולציות מתונות כמו לציין 'איזה פרצוף ריחני ונקי יש לך, כיף לנשק!' בהזדמנויות מתאימות או להחמיא לאחים מנוגבי אף לידם ובמקרה הנדיר שאני לבושה ליציאה ולא מוכנה להסתכן, אני פשוט אומרת את זה ונותנת להם לכלכל את צעדיהם. שזו הגדרה מפוצצת ל:"אני לבושה יפה, אם אתה רוצה חיבוק כדאי שתנקה את האף'…

ובקיצור, בתור אמא זה גם כיף להתחשב ברצונם של הילדים וגם קל.


זוהי דוגמא לשימוש המעשי, הפרקטי והיומיומי של תובנות הנובעות מגישת ההורות המכבדת
ולדרך שבה אתגרים וקונפליקטים במשפחה הופכים להיות תווך וכלים להרחבת האפשרויות ולעונג בתוך המשפחה.

אשמח מאד לשוחח ולענות על שאלות
ולשמוע מההדהודים של זה בתוככן.

אם את מסתקרנת לחקור או לשמוע יותר,
אם עלתה לך שאלה, צורך בשיתוף או בירור,
אם משהו כאן ממש 'הקפיץ אותך' –

מוזמנת לפנות אלי.
אשמח לשוחח!
בטלפון, בפרטיבמייל
בדף האישי שלי
050-7946006

מתרגשת לספר לכם שבקרוב, נפתח קורס הורות מכבדת, ממש אצלנו בעמק, שרלוונטי במיוחד לאתגרי הורות
מוזמנות לקרא על זה יותר כאן.

באהבה,
לילך

גְדֵלִים – מהריון להורות
לילך בנימיני-קורש
מדריכת הכנה ללידה ודולה * מדריכת הנקה * ייעוץ הורות בגישת 'הורות מכבדת' * ליווי רגשי בשיטת BOT
7946006 -050 מושב מרחביה 6523602 –04
Lilach@Gdelim.co.il                                                 www.gdelim.co

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *