סיפור לידה

הלידה שלי – כנגד (כמעט ) כל הסיכויים.


כל כך שמחתי לגלות שאני שוב בהריון, איזה קסם,איזה כייף,אני כל כך נהנת מההיריון וכל כך שמחה מהאימהות הייתי מאושרת.
רק שהמחשבות על הלידה ממש הטרידו אותי. הלידה הקודמת שלי לפני שנתיים הייתה מס' ימים באשפוז עם כל ההתערבויות והמשככים שישנם ובסופו של דבר הסתיימה בקיסרי בפתיחה של 10 ס"מ. ואם כל זה לא מספיק הקיסרי גם הסתבך וסבלתי 4 חודשים מכאבים קשים .
לא אמרתי לעצמי הפעם זה לא יכול להיות ככה יש לי תינוקת שאני מגדלת בבית , אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לתפקד אתה ועם עוד תינוק. אין סיכוי, אני חייבת למצוא דרך שהפעם זה יהיה אחרת .
החלטתי לעשות כל מה שיכול לעזור, התחלתי מעיבוד חווית לידה שבו הבנתי את כל מה שהרגשתי בלידה ההיא הקודמת כמה הושפעתי מהסביבה (צוות בית החולים) כמה לא ידעתי ולא סמכתי על עצמי . הפעם החלטתי זה הולך להיות שונה ,
מאז גיליתי את עוצמת האימהות ואני הולכת לקחת את העוצמות שלי גם ללידה.
הלכתי ליוגה, למדתי על תהליך הלידה, לקחתי קל לידה, קניתי שמנים מיוחדים, השכרתי טנס וכמובן לקחתי דולה.
עם הדולה שלי-ג'יני אושרי. עבדנו על עיבוד חווית הלידה הקודמת וגם יצרנו בדמיון מודרך את הלידה הבאה שלי כפי שאני רוצה ומאמינה שהיא יכולה להיות.
הרגשתי שאני מאד מוכנה ללידה ,פיסית ובעיקר נפשית הפעם זה הולך להיות אחרת !.
הצירים החלו בערב ואני הייתי מוכנה עבדתי עם הצירים כמו שלמדנו ביוגה , נשמתי זזתי התחברתי השתמשתי בטנס, בן זוגי היקר תמך בי לעזר לי, הכול היה בדיוק כמו שרציתי. אחרי לילה של צירים הם החלו להתגבר ולפנות בוקר ג'יני הגיעה, המשכנו לעבוד עם הצירים שלחתי את הקטנה לחברה ואז הרגשתי שהם מתגברים ומתגברים אבל הרגשתי גם שאני עובדת, מחוברת מצליחה, זה היה נהדר.
יצאנו לבית החולים ולהפתעתי גיליתי שהגעתי בפתיחה של 9 ! הייתי מאושרת.
הכול היה נראה מתקדם מעולה , הפעם זה הולך להיות אחרת.
צוות בית החולים לא היה שותף לאופטימיות שלנו, להפך הם היו מאד פסימיים בקשר לסיכוי שלי ללדת בלידה ווגינאלית, מסתבר שאומנם הפתיחה גדולה אך התינוק גבוה מאד, מה שהיה גם בלידה הקודמת, לדעתם הייתי בדרך לקיסרי נוסף.
אבל למזלי לא ידעתי דבר על כך.
הדולה שלי ובן זוגי דאגו שלא אדע דבר על כך ובכך שמרו עלי מהקיסרי.
להפך הינו באווירת הצלחה והתקדמות, זזתי ישבתי על הכדור,נשמתי דמיינתי את התינוק שלי יורד, דברתי אתו,
אבל אחרי שעה הסתבר שהפתיחה אומנם מלאה אבל התינוקי שלי נשאר גבוה גבוה,
הרופאים כבר התחילו להציע את אופציית הקיסרי , אבל אני כמעט ולא שמעתי אותם כל מה ששמעתי זה את החיזוקים שחיזקו אותי על כך שאני יכולה , את החיבוקים את המסאג'ים בגב בדיוק איפה שכואב הייתי מוקפת ושמורה, האופציה של הניתוח לא נכנסה אלי , עוד שעה של עבודה קשה, של צירים חזקים וכן הוא התחיל לרדת אבל לאט לאט, העיקר שהוא יורד העיקר שהוא בדרך, זה לא הולך להיות כמו פעם שעברה, כל מה ששמעתי מסביב זה שאני יכולה, וידעתי שאני יכולה שאני חזקה.
שוב ושוב דפקה אופציית הקיסרי בדלת ושוב ושוב דחינו אותה ובקשנו עוד קצת זמן ועוד קצת זמן הוא יורד אומנם לאט אבל יורד, עוד קצת …
לזכות הרופא- מנהל המחלקה ב"העמק" אומר שלמרות שלא האמין  בי מההתחלה ושלמרות שלדעתו הקיסרי היה האופציה הטובה ביותר הוא נתן לנו עוד זמן ועוד זמן.
המיילדת הייתה מקסימה וגם היא תמכה והאמינה בי. ככה עברו עוד שעות, הרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר לסבול את הצירים החזקים האלה לאורך שעות ארוכות. בקשתי וקבלתי אפידורל שכנאה עזר רק קצת כי המשכתי להרגיש את הצירים ואת הלחץ.
כעבור כמעט שש שעות נכנס הרופא והודיע שזהו נגמר הזמן מכאן זה ואקום או קיסרי.
כמובן שבחרתי בואקום. ותוך כמה דקות נולד לעולם בני.
אומנם עם ואקום אומנם עם תפרים אבל בלידה!
הייתי מאושרת תינוק יונק עלי אין אושר גדול יותר. הצלחתי.
אין מה להשוות את ההתאוששות שלי הפעם להתאוששות מהניתוח. אומנם התפרים כאבו מאד. אבל אין מה להשוות .
אמרו לי שהייתה לי לידה קשה. אני לא חושבת ככה אני הרגשתי שהייתה לי לידה מעולה זה היה שחר חדש שהפציע, למדתי להישען על אחרים, בקשתי וקבלתי עזרה  וחוויתי את בן זוגי היקר תומך ואוהב.
באהבה
אישה שלמדה לאהוב את עצמה.

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *