הלידה של זוהר

סיפור הלידה של זוהר התרחש כבר לפני כמעט 13 שנים.
קשה להאמין אבל בעוד כמה ימים יחגוג הילד הקטן שלי בר–מצווה.
למרות הזמן הארוך שחלף כשאני חושבת על אותו יום הוא חי וקיים אצלי בזיכרון על כל פרטיו כאילו זה קרה רק אתמול.
חשבתי לשתף אתכן בסיפור הלידה שלי כיוון שבלידה הזו היה שילוב מדהים של גורל או אולי מזל ,של אמונה עצמית יחד עם השלמה וקבלה של מה שאמור לבוא וכל זה עם
הרבה תמימות ופליאה.
אין לי ספק שהלידה של זוהר שינתה אותי כאישה וכאדם. ותובנות הלידה הזו הולכות אתי לאורך כל הדרך.
ואחרי ההתחלה אתחיל בסיפור.
הלידה של זוהר הייתה הלידה השנייה שלי.
בלידה הראשונה תכננתי הכול , בית חולים מיוחד , מיילדת פרטית, לידה טבעית ורגועה.
וקבלתי את ההפך: ירידת מים מוקדמת, לידת חירום בבית חולים שלא אותו רציתי, מיילדת שלא התחברתי אליה, צוות לחוץ ,לידה בשכיבה עם מוניטור רציף ולסיום שבועיים בפגיה .

במשך שלש השנים שחלפו בין הלידות עברתי: שנה של כעס על העולם והלידה שהביא לי, לימודים ובסופם הבנה שאני חייבת ללמוד לשחרר שליטה .
קל להגיד וקשה לעשות.
כל ההיריון של זוהר כמעט נמנעתי מלתכנן, מדי פעם השתעשעתי ברעיון של לידה טבעית אבל מיד אמרתי לעצמי שאני מקבלת כל מה שיגיע בשמחה גם אם זאת תהיה שוב לידת חרום.
שבוע 32 הגיע ואתו הפחד שהנה זה שוב קורה, אבל להפתעתי השבוע חלף ולא הייתה ירידת מים.
מאותו רגע הבנתי שאולי הפעם זה יהיה אחרת.
דאגתי להזכיר לעצמי לא לשקוע עמוק מדי בפנטזיה ולהצהיר שאהיה שמחה עם כל לידה שתגיע .

בשבוע 37  שוב הופתעתי והפעם ירידת מים גדולה, אי אפשר לפספס, ממש שלולית.
לרגע הייתי בהלם וברגע השני הבנתי שהנה כנראה שהתינוק שלנו מגיע בקרוב.
התארגנו ונסענו לבית חולים "העמק" עדין לא היו צירים ולכן קבלו אותי למחלקה לחכות לצירים.
לאט לאט התחילו צירים אני שמחתי מאד שהצירים מתפתחים בעצמם.,
בבדיקה כבר היו 3 ס"מ אבל זיכרון חדר הלידה מהלידה הראשונה גרם לי לרצות להתרחק מחדר הלידה ומצוות רפואי הכי רחוק שאפשר.
החלטתי לצאת החוצה לטייל המיילדת הסכימה ואמרה שאחזור בשעה שמונה בערב לבדיקה (השעה הייתה כבר חמש).
כאן מתחיל החלק המרגש של הסיפור .
המקום חצר בית חולים העמק , אני ורן מטיילים ומדברים, ולפתע הצירים מתחילים להתגבר אבל בניגוד למה שאולי הייתי מצפה מעצמי באופן לא מוסבר התחלתי להרגיש אושר, (היום אני יודעת שאלה היו האוקסיטוצין והאנדורפינים) אבל אז פשוט הרגשתי מאושרת, בכל ציר שהגיע הרגשתי את הגוף שלי פועל בעצמו  כמו קסם ונפתח בלי שאני אצטרך לעשות משהו מלבד לנשום ולהסתכל על התהליך, זה היה מדהים בעייני , בכל ציר ממש ראיתי את התינוק שלי נכנס לתעלת הלידה ודוחף את עצמו החוצה, הרגשתי כמו משהו שמסתכל על תהליך מופלא וקסום, רק שהתהליך הזה קרה אצלי בגוף וזה היה התינוק שלי שהיה בדרך החוצה.
לא הפסקתי להתלהב כמה מדהים התהליך הזה קורה בלי מוניטור, ובלי מיטה ובלי צוות בית חולים מסביב . הגוף שלי והתינוק משתפים פעולה בצורה מדהימה.
תשאלו אם זה כאב, כן היה כאב אבל הייתי כל כך נפעמת שהכאב היה הדבר המשני.
כך עברו שעתיים מדהימות כשלפתע ציר אחד חזק זרק אותי בחזרה מהעולם הקסום הזה אל עולם הפחד.
ציר חזק וכואב הזכיר לי שהנה כנראה זה מתחזק והדבר האמתי מגיע ולידה זה כואב ומפחיד אז כדי להפסיק להשתעשע וארוץ לחדר הלידה לקבל אפידורל לפני שיהיה מאוחר וכואב מדי.
באותו רגע כבר לא הרגשתי מופלא כי אם לחץ ,פחד וכאב ורצון שהכאב יפסק ומהר.
מדהים איך ברגע אחד של שינוי נקודת המבט הכול השתנה.
וכך הגעתי לחדר הלידה וצעקתי שכואב לי נורא ואני חייבת אפידורל עכשיו !
המיילדת שקבלה אותי שמה ג'ניה, שער אדום חיוך נעים ורגוע בדקה אותי ואמרה "את כבר בפתיחה של 8 בשביל מה אפידורל את עוד מעט יולדת."
ברגע שהיא אמרה את הדברים הללו , חזרה  אלי השלווה ,השמחה וגם הרוגע.
ג'ניה הביאה לי כדור פיסיו וכאשר ישבתי עליו הרגשתי הכי מאושרת בעולם , הרי זאת המצאת המאה, מי בכלל צריך אפידורל כשיש לו כדור פיסיו…
חצי שעה של ישיבה על הכדור והגיע הלחץ.
עוד כמה לחיצות (שאכן היו כואבות מאד אבל ידעתי שהנה זוהר כבר מגיע )והוא היה בחוץ.
אין לי מספיק מילים לתאר את האושר הזה של להחזיק אותו את התינוק שלי ,אחרי מופע כל כך מדהים שהגוף שלי עשה ,אחרי הפלא הזה שהרגשתי קורה בגופי.
אני מודע לכל מי ולכל מה שעזר לי בחוויה הזו: הגורל , האמונה, הגוף שלי, שחרור השליטה והקבלה שלי וכמובן זוהר שכך הוא גם היום לוקח את הדברים בטבעיות, בכייף, בקלות בלי יותר מדי שליטה אחיזה והתעקשות בזרימה בחיבור ובאהבה.
מקווה שתמיד אצליח לזכור את תובנות הלידה שלך לזרום ,לשחרר ולקבל את מה ואת מי שמגיע.
ג'יני

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *