המדריך השלם לזירוז לידה – למה כן, למה לא, מתי ואיך

על זירוז והשראת לידה אחרי ה ת.ל.מ. או מסיבות שונות לפניו

כדאי לעשות זירוז? למה? למה כן? למה לא?
יש סיכונים בזירוז? חלופות?
מה קורה בזירוז? איך הוא מתבצע?
מה ההבדל בין זירוז לידה להשראת לידה?
אם אני מאמינה בגישה יחסית טבעית – מה האפשרויות שיש בפני?
ובקיצור – אני צריכה לעשות קצת סדר, שמישהו יעזור לי….

כמעט כל אישה במהלך ההריון ולקראת לידה נפגשה עם האופציה או המילים 'זירוז', או 'השראת לידה'.

מה ההבדל בדיוק?
השראת לידה, היא פעולה הגורמת ללידה להתחיל לקרות כשאין שום סימנים ללידה או תנאים מילדותיים מתאימים. זירוז, הוא מגוון פעולות והליכים שנערכים תוך כדי מהלך הלידה על מנת לזרז אותה ולהחיש את התקדמותה.
גם זירוז וגם השראת לידה מתבצעים ממגוון סיבות ושיקולים ובמגוון דרכים, ננסה לעשות כאן קצת סדר.
לשם הקיצור, אתייחס כאן במילה זירוז, כשם כולל לשני התהליכים.

רקע
באופן כללי ו'לא רפואי', אתחיל בהכללה שלידות המתחילות בזירוז – הן 'לא נחמדות'.
חשוב לזכור זאת.
אלה לידות שבאופן סטטיסטי הן- יותר ארוכות (משמעותית יותר ארוכות), יותר כואבות (הרבה יותר משככי כאבים), יותר ניתוחים קיסריים (עלייה של 50%), יותר לידות שמסתיימות בוואקום (40%), יותר צורך בתפירה, שביעות רצון נמוכה יותר מהלידה, ופחות הצלחה בהנקה.

אלא מה? לעיתים אין מנוס וחייבים לעשות זירוז.
אלא עוד מה? אם זה לא המצב, ולא חייבים ממש לעשות זירוז, ממש כדאי לנסות ולהמנע ממנו.
ובקיצור, אם בוחרים בזירוז – כדאי מאד שתהיה לכך סיבה מאד טובה, כבדת משקל וודאית. ואז כדאי גם לקחת אותו ולהתייחס אליו באופן הנכון, ועל כך בהמשך הכתבה.
כי בבחירה בזירוז- באופן וודאי יש משמעויות כבדות ונרחבות.

ועוד מילה על בחירה-
כל ההתנהלות בבית החולים סביב הלידה, ולמעשה אף לפניה במשך ליווי ההריון, מובילה ומנחה אותנו למצב התנהגותי בו נשכחת מאיתנו העובדה שיש לנו השפעה ושאנו בוחרות בכל הליך שהוא הקשור בנו. (על כל הנושא שאני קוראת לו 'התנהלות מול המערכת' אשמח לפרט בכתבה נפרדת בקרוב.) ולא רק שהבחירה היא שלנו, אלא שזהו המצב הרצוי והמוביל לתוצאות מילדותיות (ורפואיות בכלל) טובות יותר.

ועכשיו לתכל'ס –

אספקט הזמן בזירוז
סביב סוגיות של 'זירוז, כן או לא' נוצר (באופן בלתי מודע או מכוון) הרושם שזהו הליך חירומי ו"אין זמן". בפועל, למעט מקרים נדירים שבנדירים, אף זירוז הוא לא הליך חירומי.
גם אם נאמר אחרת.

שמעתי המון סיפורי לידה ונכחתי בהרבה לידות שבהן הוצע זירוז באווירה של בהילות.
בפועל, ההתנהלות הנכונה היא לקחת אוויר. פיזית, ממש. (בד"כ זה התפקיד שמתאים למלווה ולא ליולדת) ולומר משהו כמו: "רגע, זה לא מצב חירום, נכון? אז אולי יש לך כמה דקות לענות לנו על שאלות?"
ההנחה/בדיקה במפורש שזהו לא מצב חירומי, יביא את הרופאה לומר בד"כ: "לא, אבל כדאי לעשות זאת בקרוב".
אז יש לעטות חיוך רחב ולומר: "יופי! אז אם כך…."
ואז זה הזמן לשאול על:
משמעויות, סיבוכים, חלופות, ואיך זה מתבצע, ושוב על משמעויות…
כמה ואיך שאת ואתם צריכים לדעת.

פגשתי אישה קטנה (בגוף, ענקית ברוח) שבהריון הראשון שלה, הגיעה לביקורת ביום חמישי, ואמרו לה שהעובר קטן וש'הוא הפסיק לגדול' והיא חייבת זירוז עכשיו. איכשהו היה לה את התבונה לעצור רגע ולומר: 'אבל הוא היה קטן גם אתמול, תנו לי לחזור הביתה, להתכונן, להתרחץ, להכין תיק ואבוא מחר'. היתה שם <זה היה בירושליים> רופאה, שלדבריה (ולא משנה כרגע מה היה שם במציאות אלא מה היתה החוויה של האישה) ממש רדפה אחריה ונסתה להפחיד אותה בצעקות במסדרון שהיא מסכנת את העובר.
למחרת היא חזרה, והיה עמוס בחדרי לידה, אז השאירו אותה באשפוז… ולבסוף רק בלילה של בין ראשון לשני ילדה לאחר לידה שהתחילה באופן טבעי…

בלידה אחרת אותה ליוויתי בפורייה, אישה התאשפזה עקב מצב מילדותי גבולי ביום רביעי. היא סירבה לזירוז, והדבר גרר עוד 2 רופאים לחדר. הם התייעצו איתי טלפונית, ואז האישה העלתה בקשה להמתין עם הזירוז תוך השגחה במחלקה לפחות עד למחרת. כולם הסכימו בשמחה ובהקלה. (אם לא היתה מבקשת, אולי לא היו מציעים לה להמתין).

למחרת בבוקר ירדה בשעה 8 לחדר לידה להתחיל זירוז. מכיוון שהיתה מאד נרגשת ובלחץ, הגעתי לתמוך בה עוד לפני תחילת התהליך. ההליך התעכב והתעכב, ואז אמרו להם שבעשר יתחילו. לאחר שיחה בינינו, ולאחר שהתחילה להרגיש צירונים קלים בגב, החליטה האישה עם בן זוגה, לבקש מהרופא לכשייכנס, ארכה של כשעתיים לראות אם הצירים מתפתחים לכיוון של לידה. בני הזוג אזרו אומץ לבקשה מהרופא, לקחו הרבה אוויר ו… אז הרופא נכנס ואמר להם בהתנצלות שמכיוון שיש עומס בחדר לידה, הם מעלים אותה בחזרה למחלקה. (וזה לאחר הפחדות שהיא חייבת זירוז ויפה שעה אחת קודם.)

עד 6 בערב הניחו אותם לנפשם (אפילו בלי שום מוניטור או בדיקה, מה שאומר, שזה לא היה באמת מצב של סיכון מיילדותי או עוברי, אחרת היו משגיחים עליה מקרוב יותר). ב-6 בערב התגברו הצירים, והיא נכנסה ללידה שהתפתחה טבעי ונגמרה בטבעיות ובמתיקות.

מהסיפורים הללו, ואלו רק שתי דוגמאות די מייצגות, אנו רואות שהרבה פעמים כל מה שצריך לעשות בלידה זה פשוט להמתין קצת בסבלנות…

ובחזרה להתנהלות- אם ממצים את השיחה עם הרופא/ה הנוכחיים ועדיין יש בכם הרגשה של חוסר שקט, אפשר לבקש וזו זכותכם המלאה, חוות דעת מרופא/ה אחרת. הרבה פעמים הבקשה אפילו תתקבל בברכה, שכן הרופאים שמחים לעוד דעה ולשיתוף באחריות ובהכרעות הרפואיות.

לסיכום החלק הזה אומר שרוב ההנחיות לזירוזים אינן חירומיות למרות שהן מתחפשות לכאלה. כדאי לעצור ולרכז את כל הנתונים, את הידוע לנו ואת שעדיין לא ידוע, את תחושותינו ורגשותינו, לבקש עוד זמן וליצור מרחב לשיחה עם רופאה, ואז שוב זמן. אם נחכה אולי התעדוף במחלקה ישתנה או שהמצב בלידה הזאת ישתנה. יש לזכור שבלידה הכל דינאמי.

מתי מציעים זירוז:
במצבים הקשורים באישה – רעלת הריון, חלבון גבוה, לחץ דם וכו
ובמצבים הקשורים בהריון – עודף או מיעוט מים, שבוע מתקדם (בד"כ מ-41), סכרת הריונית (משבוע 37-8),
ובמצבים הקשורים בתינוק – מוניטור 'חשוד', תינוק קטן לגיל הריון ועוד

צריך לזכור שחלק מהפרמטרים הללו נעים על טווח נורמה רחב ואינדיבידואליים מאישה לאישה ומהריון להריון. מוניטור מניב לעיתים קרובות מאד תוצאות שליליות בטעות (False positive), וכמות מי שפיר, למשל, היא בדיקה שיש בה מרחב טעות גדול ביותר, אפילו עם טכנאי מיומן- בשל תלת הממדיות של החלל ברחם לעומת דו-הממדיות של תוצאות הבדיקה. אפילו משמעות מיעוט המים אינה לא חד ערכית. סטטיסטית, ידוע שמיעוט מים יכול להצביע על מצוקת עובר. אולם, במצב של מיעוט מים גבולי – הרבה פעמים לא רואים שום עדות למצוקת עובר.

בקיצור, בחשבון נלקחים שלל פרמטרים שחלקם לא וודאיים.

מה שאת ואתם(*) יכולים לעשות זה שלושה דברים:

  • לקחת אותם בפרופורציות. כל תוצאה כשלעצמה אינה ודאית, והמשמעות שלה לגבי צורך בזירוז אינה חד משמעית גם היא.
  • לחיות בהווה. הרבה מהייעוצים לזירוז יהיו במילים: 'כרגע זה בסדר אבל לאורך זמן…'. ואז מה שצריך לעשות זה, לומר ולהפנים גם: 'אוקי, כרגע אני מרגישה טוב, התינוקת שלי מרגישה טוב, אז כרגע לא אבחר בזירוז'. אני מוכנה לבוא למוניטור פעמיים שלוש ביום אם צריך, ורק אם יעלה צורך אמיתי ומשמעותי – אז אבחר בזירוז.
    לא אבחר בזירוז- שיש לו משמעויות וודאיות בהווה, מהסיבה שמשהו אולי עלול לקרות בעתיד.

וכמובן, לזכור, שסוף ההריון לפעמים קשה- קשה לישון, קשה להסתובב, כבד, מתיש, אי הוודאות מתישה, כבר אין סבלנות, כולם מסביב "עוד לא ילדת? את עוד פה?"
לפעמים רק הפיתוי שיתחיל כבר משהו גובר על שיקול הדעת השלם.

  • להיות עם יד על הדופק לגבי תנועות עובר. אני ממליצה לכל אישה בהריון בכל מקרה, להיות בקשר עם תנועות העובר. ועל איך כדאי לעשות זאת, בכתבה נפרדת. ולא רק תנועות עובר ברמה של 'זז- לא זז'. אלא ממש להכיר את האיכות של התנועות, מתי הם זזים ואיך, במנוחה, לאחר אוכל ולפניו, בבוקר בערב וכו. ראשית, אם יש שינוי משמעותי בתנועות עובר, כדאי לגשת ולהבדק בכל מקרה. אבל אם התינוק שלך זז היום בבטן כמו אתמול וכמו לפני שבוע, סביר להניח שהוא בטוב, ואת זה רק את יכולה לדעת.
    למרות שרק את יכולה ממש לדעת את זה, זוהי אינפורמציה בעלת חשיבות רפואית. אם תגידי את זה לרופאים השוקלים זירוז, הם בדרך כלל יקחו את זה בחשבון. הם לא יפנו לאישה ויתחקרו אותה לגבי האיכות של תנועות העובר שלה, כי אולי היא לא עוקבת. אבל אם תנדבי מידע כזה מעצמך, הרי זה רלוונטי לשיקולים על זירוז. כך את יכולה לתרום לניהול נכון של הלידה שלך.

(*) אני כותבת מה "שאתם" יכולים לעשות כי בד"כ בשלב הזה זו החלטה הנצבת בפני שני בני הזוג. הרופאים הרבה פעמים פונים במובהק אל המלווה, ולפעמים תוך שכנועים בנוסח: "אשתך כרגע בסוף הריון… היא מאד הורמונאלית… אתה צריך להיות האחראי… ולעזור לה לעשות את ההחלטה הנכונה".

אם בכל זאת כנראה צריך זירוז

  • ראשית, אני ממליצה לנסות לא להגיע לזירוז.
    לנסות לדאוג, מראשית ההריון אבל וודאי לקראת סופו, לאיזון גופני ורגשי. זה יכול להיות קשור. תאכלי טוב ובריא, תשתי מים ותורידי הילוך ביום-יום שלך לרמה שמתאימה ונכונה לך לתקופה הזאת של סוף ההריון.

אם משהו מטריד אותך ו'יושב עלייך', כמו סיומים בעבודה או בלימודים או נושאים אישיים – כדאי להתאמץ ולסיים את הטיפול בהם ע"מ לסמן לגוף ולאפשר לו להתפנות ללידה. אם מטרידות אותך חרדות, פחדים ומועקות – אפשר ורצוי להתייחס אליהם בכל מיני דרכים (טיפולים שונים ברפואה משלימה – שיאצו, רפלקסולוגיה, דיקור, הומאופטיה, צמחים – וליווי רגשי דמיון מודרך או T.O.B שהיא תרפיה בשדה הלידה ומיועדת גם ובמיוחד לאתגרים כאלה)

  • אם את רואה שאת מתקרבת לזירוז, הבדיקות הולכות ומצטופפות, הצעות הרופאים לזירוז הולכות ונהיות איתנות יותר, או שפשוט התאריך של 41 שבועות כבר מאחורייך, אפשר לנסות התערבויות רכות וטבעיות בסדר עולה של עוצמה:
    • עיסוי עצמי או של בן-הזוג בכפות הרגליים. עיסוי של מומחית רפלקסולוגיה תמיד נהדר, אבל גם בכוחות עצמכם אפשר להניע את כפות הרגליים באופן כללי.
    • הליכה יחפה על חול, בחוף הים, למשל – מאותן סיבות פיזיולוגיות יכולה להניע לידה. גם הרווחתם טיול רומנטי לעת ערב וגם ניסיתם לקדם את הלידה שלכם…
    • כל חוויה של אהבה למיניה משחררת אוקסיטוצין, שזהו ההורמון הטבעי הראשי בלידה. לכן נסו לארגן ערב רגוע ורומנטי. מספיק לשבת בשקט בחושך עם נרות ולשמוע מוזיקה שאוהבים, לטייל בנחת, או להסתכל על תמונות מהחתונה או ירח הדבש. כמובן שכל מגע גופני – על הקשת הרחבה של המגעים האינטימיים – משחרר אוקסיטוצין; החל מהתכרבלות משותפת על הספה, נשיקות, חיבוקים וכלה במגע מיני מלא. אם מתאים לך סקס בימים הללו זה מצוין, אבל באמת לא כדאי שיהיה עם תחושת הכרח. גם אורגזמה שמגיעים אליה באופן עצמי יכולה להועיל. בסקס עם הגבר יש גם 'בונוס', כי ישנם חומרים בזרע המופרש (פרוסטגלנדינים) היכולים לגרום לצירים. אלה אותם הורמונים שניתנים בג'ל לזירוז.
    • כל הדברים הללו, יניעו את הגוף שלך לזירוז אם את 'בשלה' לזה.
  • אפשר לפנות לרפואה משלימה לטיפולים ממוקדים לזירוז.
    ל-O.T (תרפיה מוכוונת לידה) יש גם כלים מאד אפקטיביים להבאת הגוף למצב בו הוא יכול להתמסר ללידה.

זהו. הזירוז כבר כאן…
אם הגיע הרגע ואומרים לך: "זהו. עכשיו ממש חייבים זירוז" ואת מסכימה, אני מציעה לבדוק את האפשרות להגיד: בסדר, אני מסכימה עכשיו, אבל אסע הביתה, אתארגן ואבוא מחר בבוקר, מוכנה".
או אפילו: "מסכימה, אבל מרגישה שנכון לי רגע להרגע… נרד למטה לשתות קפה, לדבר ולעכל ונחזור…".
לפעמים אפילו להפוגה קלה עם עצמך או עם בן הזוג של 20-30 דקות – להרגע, להבין, לקבל, לנשום- יש השפעה מווסתת ומשמעותית.

לצעד הזה יש כמה תועלות משמעותיות:

  • קודם כל, יתכן שבמשך הערב והלילה או אפילו הפסקת קפה קצרה, רק בשל הזמן שעובר, תתחיל הלידה ספונטנית. שזה מעולה. יתכן גם שהוודאות שהלידה אכן קרובה מתמיד, כך או כך, תעזור לך להתגבר על סף רגשי-מנטלי-גופני ותסייע לך ולגופך להכנס בשער אל דרך הלידה שלך.
  • שנית, תוכלי לבחור להשתמש בשמן קיק. זוהי התערבות טבעית אמנם, אך פחות 'רכה'. בקרב נשות מקצועות הלידה יש דעות כאלה ואחרות לגבי השימוש בשמן קיק. מנסיוני, במספר גדול של לידות, התוצאות מאד טובות. שמן קיק קונים בבית מרקחת. ומכאן פירוט גופני, למי שמפריע אפשר לדלג…
    ממליצה לשתות אותו בערב ולהכין מיץ טעים לשתות מיד אחריו. שמן הקיק גורם לריקון המעי, כלומר מעודד יציאות מרובות ולפעמים על סף שלשולים. זו לא תחושה של חולי או וירוס בטן אבל כן צריך להביא בחשבון שכדאי לשהות ליד שירותים. התנועות הטבעתיות של המעי גורמות להדהוד של הרחם ובכך תמיד מגיעים צירים לאורך הלילה. אם הגוף שלך מאד לא 'בעניין' של לידה, הצירים ישככו ויפסקו כעבור כמה שעות. אם את ממש על הסף, יתכן שזה כל מה שצריך כדי לתת את הדחיפה האחרונה. בכל מקרה זה עדיף על זירוז אגרסיבי יותר. וגם אם הצירים שוככים ואת מגיעה למחרת לבית החולים ללא צירים – בכל זאת הגוף שלך כבר 'חם' והזירוז לא יהיה על בסיס 'קר' אלא על סמך התחלה ומשהו המוכר לגוף.

    • היום יש המלצה עדינה יותר – למרוח את השמן היטב על הבטן, לכסות במגבת ועליה כרית חימום או בקבוק חם ולשכב ככה 30 דקות. ההשפעה יותר עדינה וכן האינטנסיביות של תגובת הגוף.
  • התועלת החשובה ביותר בלקחת פסק זמן אחרון לפני הזירוז- היא היכולת להגיע לקבלה מלאה של המצב ולפרידה רגשית ולוגיסטית מתסריט הלידה שאותו תכננתי. זהו אספקט קריטי לחוויית לידה טובה עם הזירוז. אם אגיע לזירוז מול הרופאים בעודם ממהרים להמליץ, לחתום וללכת לשאר משימותיהם הדחופות, הרי שאמצא את עצמי בחדר לידה, פתאום, עם הכנסת וריד ביד אחת, מוניטור קבוע מצד שני, יתכן שבלי תיק עם חפצי אישיים וסביר להניח עם תחושות ש'הם' לוקחים את גופי ועושים בו מה שהם רוצים.

אם לעומת זאת, אקח את הזמן, אעבד את השינוי בתכניות, אבכה טיפה, אספר את זה בטלפון למי שאבחר, אעשה אמבטיה אחרונה ומפנקת, אפרד מנתיב אחד ואתחיל להסתגל ולקבל באהבה את הנתיב החדש – סביר להניח שכל חווית הלידה שלי תהיה טובה, עוצמתית ואפילו בריאה יותר.

בקיצור, אני אומרת, אם כבר צריך באמת זירוז- וניסינו כמה דברים אחרים אבל יש סיבות תקפות לבחור בזירוז- אז חשוב לעשות תהליך אמיתי ושלם של קבלה ובחירה. התהליך הרגשי הזה מאפשר גם לרגש ולרוח להגיע למקום שאותו הזירוז הרפואי מביא את הגוף. וכך לא יהיה מצב שבו הגוף מזורז אבל הנפש מסרבת ונאבקת, אלא נהיה כול-כולנו על כל חלקינו באמת בתוך הזירוז.

איך מתבצע זירוז

לרופאים יש מבחר אפשרויות לבצע זירוז

  • הקלה מביניהן זהו 'סטריפינג' – הפרדת קרומים. זהו הליך שאפשרי אם יש פתיחה כלשהי, שבו הרופאה, תוך כדי בדיקה ווגינאלית מכניסה אצבע לתוך צוואר הרחם ובתנועות ספורות ומהירות מפרידה את קרום מי השפיר משריר הרחם. זוהי פעולה שבד"כ כואבת מאד, אבל קצרה. בעבר היו נוהגים לעשות זאת לנשים ללא הודעה מוקדמת מתוך רצון 'לעזור להן' ולקדם את הלידה. כיום ישאלו אותך – לפעמים בניחותא וביישוב הדעת ועם הסברים ולפעמים תוך כדי הבדיקה ('אם אני כבר כאן') ויחכו לאישורך.
  • אם 'חרב הזירוז' על צווארך, יתכן שזוהי בחירה טובה. עצם הכאב החד, והגירוי של צוואר הרחם שלפעמים מוסיפים לו 'עיסוי' צוואר רחם קצר, מעודדת את הרחם להתחיל להתכווץ, וזה מה שאנו רוצים. זוהי פעולה מקדמת אבל מאפשרת ללכת הביתה ולהמשיך להמתין להתקדמות. אם את 'סתם' בשבוע 40 + משהו וכל הפרמטרים שלך ושלך התינוק טובים או סבירים, יתכן שכדאי לך עדיין לא לבחור בסטריפינג.
  • 'נר' או PG– זהו נר נרתיקי עם הורמונים סינתטיים, פרוסטגלנדינים (אותם ההורמונים שיש בזרע הגבר). נותנים אותו בלילה בד"כ, ואם אין צירים משמעותיים. בד"כ נותנים בהתחלה חצי נר כדי לראות את ההשפעה עלייך, ואם יש צורך מחדירים עוד פעם אחת עד שלוש פעמים עוד מנותPG. זה יכול לקחת אפילו 3 ימים להתחלת הנעת תהליך הלידה.
    • מכיוון שזה הליך שניתן במחלקה יש בזה קושי כי לא תוכלי להיות עם מלווה בלילה- בד"כ. אם האחיות רואות שאת מאד כאובה ו'כמעט בלידה' לעיתים יתנו לך להשאר עם מלווה (עדיף אישה). אבל כבר נכחתי בלידות בה 'הרשו' לנו להשאר עם האישה, גם לבן-הזוג וגם לדולה המלווה.
    • לעיתים ניתנת התרופה גם ב'פרופס' שהוא מין אביזר קטן המאפשר שחרור איטי ומבוקר של ההורמונים.
  • 'בלון' – אם יש פתיחה קטנה ואין צירים, או לא מספקים, לפעמים מציעים שימוש בבלון. מחדירים אותו לתוך צוואר הרחם ומנפחים. זה מאד כואב! עושים זאת בלילה, ונשארים לישון במחלקה. מקווים שעד הבוקר הפתיחה תתקדם ואז הבלון יצא מעצמו או שיוציאו אותו ויראו מה הלאה.
  • בשתי האופציות האחרונות – יתכן שתזדקקי למלווה מנוסה ומסור – שיעזור לך להתמודד עם הצירים במחלקה, לצאת ולהכנס לאמבטיה, לעסות את הגב, לנשום, לשמוח, לעודד. זוהי עבודה קשה וארוכה, וגם חשובה עד מאד להמשך לידה בריאה וטובה עבורך ועבור התינוק.
  • פיטוצין – זהו ההורמון הסינתטי המקביל לאוקסיטוצין שלנו. נותנים אותו דרך האינפוזיה בווריד במינון הולך וגדל תוך תשומת לב לתגובות הגוף שלך. זירוז כזה נעשה בחדר לידה, ומחייב אינפוזיה ומוניטור רציף. הצירים שהפיטוצין מביא הם בד"כ יותר צפופים ומאתגרים לגוף – היות שההורמון לא פועל כמו הטבעי שלנו ולא מביא איתו את חבריו הטובים, ההורמונים התומכים בשיכוך כאבים טבעי ומצב רוח מרומם. בד"כ מגיעים די מהר צירים שדומים לצירים בשלבים מתקדמים של הלידה ולכן קשה להתמודד הם העלייה החדה בהילוך של הלידה והאנדורפינים עוד לא מדביקים את הקצב.

וכפי שכתבתי – אם צריך אז צריך

  • חשוב לקבל בשמחה והבנה ובנוכחות מלאה את התהליך ואת כל מה שהוא מביא איתו.
    יותר מתמיד חשוב לגייס את כל משאבינו האישיים – התבונה והאומץ, ואת משאבינו מסביב.
  • אפשר ורצוי להשתמש בהמון כלים טבעיים ביחד עם הזירוז – שינוי תנוחות על המיטה, עמידה ליד המיטה, ישיבה ותנועתיות על כדור פיזיו, מסאז' ומגע, כרית חימום, מצב רוח טוב והתבוננות גם ברגש וברוח. כך, אפשר להסתכל על הזירוז כמו על שינוי מסוים בנתיב ותכנון הטיול, אבל גם אחרי ה'עיקוף' הזה – ניתן לחזור לכיוון, ליעד ולדרך שבחרנו ומתאימה לנו.
    בנוסף, לשמחתנו, יש היום אפשרות גם לקבל אפידורל המקל על התמודדות עם צירים חזקים של פיטוצין, במקרה שקשה לגוף להתארגן מולם .
  • 'לחיות בהווה' – לפעמים צריך לקחת בחשבון שיש דברים שאם ניקח את הזמן – בסופו של דבר ישתנו התנאים ואולי לא תשמרנה לנו האופציות להמשיך בלידה כפי שתכננו. כל ההמלצות לחכות מכוונות למצב שבו את בסדר והתינוק מרגיש טוב. כל מצב של החמרה מסוימת ואפילו איטית (כמו עלייה במדדי הקדם-רעלת הריון) מציב בפנינו את הנחיצות לשקול התערבות מסוימת בהווה (זירוז למשל) כדי למנוע התערבות חמורה יותר בעתיד (וואקום או ניתוח).
  • בקשר לכאב הכרוך בזירוז- מאיסוף חוויות מנשים שונות, יש כאלה שבאמת מאוד כואב וכאלה שלהן הכאב הרבה פחות משמעותי. זה כנראה שזה מקביל לחוויה של נשים שונות לגבי תהליך הפתיחה עד 3 ס"מ – יש כאלה שכבר ממש כאובות בשלב הזה ויש כאלה שלא ירגישו כלל.

יש לידות שמתחילות בזירוז ומתקדמות ומסתיימות נפלא!
הן מבחינת תוצאות הלידה והן מבחינת החוויה האישית.
לפעמים כל מה שנדרש, זה 'פוש' קטן לכיוון הנכון ומשם מתאפשר (אם רוצים) להמשיך בלידה טבעית, פעילה וטובה.
הגורם החשוב הוא היכולת שלך להיות נוכחות ובוחרת בתוך התהליך הזה שהוא הלידה שלך.

ומילת הבהרה
התייחסתי כאן ל'הפחדות' של רופאים והמערכת. חשוב לי לומר שהרופאים ככלל פועלים מתוך הכוונות הטובות שיותר שקיימות להביא ללידות טובות ובריאות עבורך ועבור התינוקות שבדרך!
אלא שגם רפואה אינה מדע מדויק, ולפעמים אותה אישה תקבל המלצות שונות מרופאים שונים.
וכאן אני חייבת סיפור: פעם ליוויתי אישה שבחרה בזירוז עקב מצב רקע שלה. אני כמובן תומכת במלואי בכל בחירה של האישה. וממש כשהיינו כבר בחדר הלידה, והיא כולה מחוברת, נכנסה הרופאה הבכירה בבוקר, עברה על התיק ושאלה: "למה את בזירוז?" האישה ענתה לה: 'בגלל כך וכך'. ואז הרופאה חזרה: "כן, אבל למה בדיוק זירוז?" –"ככה אמרו לי…" –"טוב, אז אם אנחנו כבר כאן, אז בואו נמשיך".
בניגוד לדמות הרפואה בעיננו כתחום ידע 'מדעי' וחד משמעי, בפועל תראו שהמצב הוא לפעמים מאד אישי לרופא, ונתון לפרשנויות שונות ולחוויות שעבר הרופא עצמו, לפעמים לאחרונה.
בנוסף, המערכת והרופא אינם מכירים אותך אישית ולא את התינוק שבבטנך. הם יכולים להמליץ ע"פ הסטטיסטיקה ואת יכולה וצריכה להוסיף את הידע האישי האינדיבידואלי שלך.
אין להתעלם מכך שהרפואה היום הגנתית. ומוטב למערכת לומר עשינו זירוז וחס וחלילה היה ואקום או סיבוך, מאשר לא נקטנו פעולה.
לכן, ממליצה לך בחום לא להשאיר את ההכרעה בידי הרופאים שאינם את עצמך. אלא להיות שותפה בכירה ומלאה בניהול הלידה שלך.

רשימה של נשות מקצוע באזור שיכולות לעזור לך לזירוז טבעי:
דיקור סיני: בלה שטופלמן
רפלקסולוגיה: תמר שטרן-לביא
שיאצו: אורלי לן
דמיון מודרך: ג'יני אושרי
ליווי רגשי ותרפיה מוכוונת לידה – BOT: לילך בנימיני-קורש
איזון חיים: נעה חברוני
הומאופתיה: חבצלת ענב

את מסתקרנת לחקור או לשמוע יותר,
אם עלתה לך שאלה, צורך בשיתוף או בירור,
אם משהו כאן ממש 'הקפיץ אותך' –

מוזמנת לפנות אלי.
אשמח לשוחח!
בטלפון, בפרטיבמייל
בדף האישי שלי
050-7946006

באהבה,
לילך

גְדֵלִים – מהריון להורות
לילך בנימיני-קורש
מדריכת הכנה ללידה ודולה * מדריכת הנקה * ייעוץ הורות בגישת 'הורות מכבדת' * ליווי רגשי בשיטת BOT
7946006 -050 מושב מרחביה 6523602 –04
Lilach@Gdelim.co.il                                        www.Gdelim.co.il        

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







2 Responses to המדריך השלם לזירוז לידה – למה כן, למה לא, מתי ואיך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *