ויב"ק 2, אחרי קיסרי – סיפור הלידה הראשונה אחרי שני קיסריים ב"העמק"

ויבק 2, אחרי קיסרי – הראשונה בבי"ח "העמק" עפולה

לפני שלושה שבועות, פרסמה הדולה שלי ג'יני אושרי סיפור קצר על איך לי לקח קצת זמן להבשיל עם שיתוף הסיפור שלי (שיתוף זה לא הצד החזק שלי)

קיסרי ראשון לפני 5 שנים: יומיים של זירוז (שלא זרז) עקב מיעוט (אין בכלל) מי שפיר בשבוע 42.
ניתוח חירום אחרי כניסה לא טובה לתעלת הלידה וחבל תבור שנכרך סביב בני.
פתיחה של 1 ומחיקה לפני הניתוח.

קיסרי שני לפני שנתיים ותשע: שבוע של צירים, שוב ללא פתיחה ומיעוט (טיפטיפונת) מי שפיר.
הפעם השנייה הובילה לתחושת אכזבה מהגוף שלי ותהייה לגבי היכולת שלי ללדת וגינלית.
בתוך תוכי תמיד רציתי לחוות לידה ווגינלית והיה בי צורך בסיסי קדמוני ללידה טבעית.
בהריון הזה התעצם בי הרצון ללידה טבעית, אבל החשש שהסיכויים לא לטובתי והסביבה שפחדה מהסיכונים גרמו לי להתלבט המון ולא ממש לקדם את הנושא.
בשבוע 20 וקצת הגעתי למיון, בבי"ח העמק, עקב כאבים חזקים, שם התייעצתי עם הרופאה על לידה טבעית והיא נתנה לי את התחושה שאולי כן יש סיכוי ויידעה אותי שזה לא במדיניות בית החולים אך אם זה בדמי אז לנסות.
בשבוע 36 הייתי צריכה לתאם תור לניתוח.
באותו יום גיליתי שוב שאני רוצה טבעי – לא קיסרי נוסף וביקשתי תור לשבוע 41:
לתת לגוף שלי הזדמנות!
אותה רופאה שוב נותנת לי תחושה שיש סיכוי.

בינתיים קוראת המון ברשת על הנושא, בשבוע האחרון חושבת על דולה שתעזור ועושה שינוי מחשבתי: שכן אני יכולה וזה כן יכול לקרות.
שבוע 39+2, להפתעתי, באחת בלילה מתעוררת מכאבים חדים.
נשארת ערה עם צירים כואבים ממש בהפרש של 15 דק' ופעילות מעיים מוגברת.
למחרת בשתיים בצהריים עולה לבי"ח עם הפרשי צירים של 5 דק'.
במיון נשים מגלה שאין פתיחה (שלזה ציפיתי), טיפה מחיקה ויש מים. יש!!
כמובן שמיידעת כל רופא, אחות ומיילדת שאני רוצה לידה טבעית.
הרופא חמוד אך סקפטי לגבי ההצלחה שלי. אני מאמינה שאפשרי. הרי הנה אני בצירים יפים עם מחיקה ועם מים, מה שלא קרה בפעמים הקודמות.

נשארת ללילה במחלקת אם ועובר, אך לא לפני שחתמתי על טופס הצהרה על לקיחת הסיכונים.
במחלקה הצוות מדהים ונותן קצת עצות.
באותו ערב חברה שלי התייעצה עם דולה שהיא מכירה, אותה דולה הזמינה את בעלי, מבלי שהכירה אותנו בכלל, לבוא אליה הבייתה לקחת כמה דברים שיעזרו לי לעבור את הלילה.
בבוקר החלטנו, אני ובעלי, להתקשר אליה.  ג'יני אושרי הדולה המדהימה, הייתה איתי עד הלידה.
בלילה פתיחה של אצבע והצירים מתחזקים, לאט מאוד מתקדמת לשתיים ואז לשלוש, והצירים ממשיכים להתחזק ולהתחזק.
צירים ארוכים ורצופים אבל עדיין פתיחה שלוש.
בצהריים נכנסת לחדר לידה, אני מתחילה להרגיש שוב שהנה יש בגוף שלי איזשהו מחסום ולא מצליחה להיפתח, אחרי כבר יומיים של צירים אבל עדיין אופטימית וממשיכה.

הצוות בבי"הח לא מלחיץ (למעט רופאה אחת) והמיילדת מקסימה ותומכת, מה שגם עוזר לי להתרכז בלידה.
שואלים על טשטוש ואני מסרבת (חוויה טראומטית מהלידה הראשונה), שואלים כל הזמן על אפידורל ואני דוחה את זה – מפחדת שיעכב את הלידה ויוביל לניתוח.
הצירים קשים כבר מאוד והתסכול עולה.

מגיע הערב, שואלים על פקיעת מים ואני מחכה לעוד קצת התקדמות אבל בסוף מסכימה.
הצירים הופכים לבלתי נסבלים, וקשים במיוחד.
לאחר התלבטות נוספת לגבי האפידורל ושתי צירים מטורפים אני נשברת ומסכימה.
המרדימה מגיעה ממש מהר ואז עוד ציר מטורף בו אני פתאום מחליטה שאני נעמדת, מה שגרם למיילדת ולמרדימה להילחץ (אני מחוברת לנוזלים וכו') פתאום אני נזרקת אחורה והמיילדת, שעמדה מולי, רואה שאני בלידה!#!
אז בסוף ללא אפידורל, יומיים וחצי של צירים, חתך ארוך וקרע, יוצאת מתוכי גוזלית קטנטונת ומתוקה. אני לא מאמינה!!! הצלחתי!!
עטפה אותי תחושה של ניצחון! כאילו טיפסתי על האוורסט והגעתי לפסגה.

אחרי הלידה הגעתי לכמה מסקנות:

1.. התאוששות של לידה טבעית היא בהרבה יותר קלה, גם עם החתך.
2. היי, אני יכולה להרים את הילדים שלי בלי שום בעיה. כיייף!
3. זה הכל בראש. אם הראש מחליט אז הגוף בסופו של דבר ישתף פעולה.
4.ללא העצות של הצוות בבי"הח, הדולה ובעלי שתמך לא הייתי מצליחה!
5. אני ילדתי אבל עשיתי את זה ביחד ולא לבד. ביחד עם הדולה, עם הבעל שהיה מדהים, עם אחותי, עם החברה, וכל מי שביקש לעזור.

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *