"ועכשיו תבקש סליחה!"

"ועכשיו תבקש סליחה!" היא צועקת, עם אצבע מנופפת מול פניו.

היא – זו אמא צעירה, מוצפת וקצת חסרת אונים

הוא – ילד בן 4 וחצי העומד מולה כועס, מושפל, מסרב ומוצף גם הוא.

 מי מאתנו ההורים לא מכיר את הסיטואציה?

הילד שלנו עשה משהו לא בסדר, ואנו נדרכים ונקפצים מול ההתניות שלנו והתחושות מול הסביבה ומול הרגשות שלנו, ומוצפים ונבוכים ופועלים\צועקים\דורשים: "תבקש סליחה. אתה לא <תשלימו את המתאים> עד שלא תבקש".

ומה אני אומרת?

כמה דברים:

סליחה שכזו – היא לא אפקטיבית.
אם הילד לא מרגיש צורך להתנצל, (וזה בסדר, זה יגיע כמה שנים מאוחר יותר) אז התנצלות כפויה לא תקדם אותו בדרך לשם.

אז איך הוא ילמד? —עוד רגע נגיע לשם.

מהתנצלות כפויה הוא כן ילמד ש:

  • בהתנהלות מול האחר יש מערכת של מאבקי כוחות. אני או הוא. (במקום שיתוף פעולה יצירתי ושותפות דרך).
  • ישנם מאבקי כוחות מול ההורה. כרגע ההורה ניצח. אבל בעתיד…
  • הילד השני, האחר, לא ממש קבל משהו מהתנצלות שכזו – לכן התנצלות היא מעוטת ערך, אם בכלל. למה זה טוב?
  • לא ממש הקשיבו לי. יש סיכוי קלוש (קלוש?), שמשהו בהתנהלות שאך זה הסתיימה נסתר מעיני האם. אולי יש לו מה להשמיע? אולי יש צדק בתחושותיו? אולי, גם אם פעל לא כשורה, היו לו מניעים 'נכונים'. אולי אפשר להבין את השיקולים, הרצונות, התחושות שלו? אבל לא הקשיבו לו. ילד שלא מקשיבים לו, לא מקשיב לאחרים. וגם פחות קצת לעצמו…

אז איך הוא ילמד? ואיך כן לנהוג?

אם אני, בתור אמא, מרגישה שהילד שלי פגע, אני מתנצלת בשם עצמי. ובשמו. באופן כן, מכבד ואותנטי.
למשל, הילד שלי חטף מילד אחר צעצוע, ועוד בדרך, דרך לו על היד (בטעות).

בתור אמא, אגש בגובה העיניים אל הילד, ואומר:
"הי, אני ממש מצטערת. הילד שלי חטף לך את הצעצוע. וגם דרך עליך. סליחה. הוא לא התנהג כמו שצריך.

  • הילד שלי יראה את התגובה שלי, יקלוט את המניעים, את ההתנהלות, הדרך, הרווחים של כל צד.
  • הילד האחר יקבל התנצלות כנה, מכבדת בזמן ובמינון.

אבל, שאני אתנצל? במקומו? למה מה אני עשיתי?

אז ככה,
כשהילד שלי היה בבטן, גם אכלתי והפרשתי במקומו.

עכשיו אני אחראית לצדדים המעודנים של מה שהוא מוציא מול העולם ומה שהוא מקבל ממנו.

אז, הייתי אחראית בצורה אחת. והיום אני אחראית בצורה אחרת.

האחריות הזו משנה פניה לאט ולאורך הרבה שנים (18? 20?)

כרגע, והוא בן ארבע וחצי, אני באמת אחראית להתנהלות שלו מול העולם.

גם האמא מתחילת הסיפור יודעת את זה, ולכן היא היתה כל-כך מוצפת ומונעת ע"י הסיטואציה. היא לא עמדה בצד וצפתה באדישות. היא בהחלט הרגישה שזה שייך לה. ובצדק.

אז אם זה תחום האחריות שלנו – בואו ניקח עליו באמת אחריות ונפעל בהתאם. ונתנצל כשצריך, גם בשם הילד.

ונהיה מעורבים בצורה ערכית ונותנת דוגמא אישית – כי כך הרי לומדים הכי טוב, לא?

אשמח לשוחח בנושא,
ולהפגש לייעוץ וליווי באתגרי הורות
ראו באתר 'גדלים' שלי
לילך
050-7946006
lilach@gdelim.co.il

עלתה לך שאלה? שיתוף\הארה? בירור\התייעצות?
מוזמנת לפנות אלי.
בטלפון, בפרטי, במייל…
לילך
050-7946006

 

גְדֵלִים – מהריון להורות
לילך רוכל
הכנה ללידה * דולה * יועצת הנקה * עיסוי תינוקות * תמיכה בהורות * ליווי רגשי
7946006 -050 מושב מרחביה 6523602 –04
Lilach@Gdelim.co.il          www.Gdelim.co.il

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







תגובות של איך להפחית את הסיכוי לקרעים במהלך הלידה: על עיסוי פרינאום, תנוחות, נשימות ועוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *