טעויות שאנחנו עושים כדי שהתינוקות שלנו ישנו

טעויות בשנת תינוקות

לקח לי זמן להבין שאני עושה משהו שלא נכון לי.

ההבנה לא הגיעה כשכבר לא יכולתי לשבת כמו שצריך כי כל הגוף כאב לי. ישיבה פשוטה על הספה דרשה ממני ליפול עליה כי לא יכולתי לכופף את הברכיים מרוב כאבים. הכאבים נבעו מהקפיצות על הכדור בכל הרדמה במהלך היממה. חשבתי שזה חלק מהיותי אמא לתינוק שלא אוהב לישון.
ההבנה הגיעה יום אחד, אחרי שעה של קפיצה על הכדור. הילד לא נרדם, ולא עזר שקפצתי יותר ויותר חזק וגם לא עזר שהחזקתי אותו קרוב אלי, כי כבר לא היה לו נוח.
הסתכלתי על עצמי מהצד, בייאוש רב ואמרתי די (!)

משהו פה חייב להשתנות.

אז הוצאתי את האוויר מהכדור.
אין יותר כדור, ככה תהיי חייבת לעשות משהו אחרת, כך שכנעתי את עצמי.
האמת, פחדתי, לא ידעתי מה לעשות ואיך לעשות אבל רק ידעתי שככה אני לא ממשיכה.
לימדתי אותו להרדם במיטה כשאני לידו, מקשיבה לתסכול שלו ולחיפוש אחרי הכדור ששנינו הכרנו טוב.

הבטחתי לעצמי שבילד הבא אין כדור. לא משנה מה לא חוזרת על הטעות הזו בחיים.

נחשו מה?
הגיע הילד הבא (במקרה שלי הילדה) ובאמת לא ניפחתי את הכדור.
לא היה בו צורך, תמר היא מאותם תינוקות שמגיעים לעולם ונרדמים בעצמם, ככה היה לה נוח.
ניסיתי לערסל, להחזיק בידיים, להרדים עלי אבל רק כשהנחתי אותה במיטה היא נרדמה.
זה דרש ממני ללמוד את סימני העייפות שלה כי אם פספסתי אותם ולו בשנייה, הלך עלי. היא לא הצליחה להרדם במיטה אם היתה עייפה מדי.

מה עושים?

ניחשתם נכון, הכדור חזר לחיינו.
מצאתי שזו היתה דרך נפלאה להרגיע תינוקת עייפה שצורחת בטח בזמנים שאחיה הגדול (היה בן כמעט שנתיים שנולדה) היה בבית.
אז הבטחתי לעצמי (שוב אני עם ההבטחות שלי) שזה ישמש אותי רק במצבי קיצון ולא כל הזמן.
הצלחתי להשתמש בו במצבי קיצון, בהתחלה, ולאט לאט הוא נכנס יותר ויותר לשימוש.
הרסתי (בכשרון רב) לתינוקת שלי את הרגלי השינה המדהימים שהיא הגיעה איתם לעולם.
עם תמר השכלתי לעצור רגע לפני שכל הגוף כאב לי ולא יכולתי לשבת ושוב הוצאנו את האוויר מהכדור.
יובל נולד בדיוק כשסיימתי את לימודי ייעוץ השינה.
אז על אחת כמה וכמה אמרתי לעצמי אין צורך בכדור, חשבתי אפילו לתת אותו למישהו אחר שלא יהיה בבית, כך לא אתפתה להשתמש בו, אז חשבתי.
יובל נולד תינוק רפלוקס (על רפלוקס ושינה אתם יכולים לקרוא כאן) הוא היה עלי 9 חודשים על מנשא. כיוון שהיה עם רפלוקס הכדור היה פחות בשימוש (קפיצות ופליטות לא כל כך הולכים ביחד).
אבל גם עם יובל זכורות לי סיטואציות, באותם ערבים שהייתי עם שלושתם לבד בבית בשעות ההשכבה, בהן קפצתי על הכדור בחדר של אחים שלו בזמן שאני מקריאה להם סיפור לפני השינה והוא מנסה להרדם.

למרות ההבטחות ולמרות שהוצאתי את האוויר מהכדור (כמה וכמה פעמים) חזרתי להשתמש בו.

נכון הוא יצר הרגלים ונכון שהייתי צריכה ללמדם בסופו של דבר להרדם בלעדיו.
אבל הוא עזר לי ולנו כמשפחה בתקופות מסוימות.
ולכן אני מסתכלת אחורה ואומרת שעל טעויות חוזרים, למרות שאנחנו מבטיחים לעצמנו שלא.

אז אולי, רק הצעה, נפסיק להתייחס לדברים הללו כטעויות ונבין כי אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים וחושבים שנכון לאותה עת.

איזו טעות אתם הבטחתם לא לחזור עליה?
מורן

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







3 Responses to טעויות שאנחנו עושים כדי שהתינוקות שלנו ישנו

  • לא לקחת אותם בלילה למיטה שלנו. הבטחנו שנינו הרבה פעמים. לא עוזר. כל תינוק חדש בשלב של שיניים מצא את אצמו בבוקר במיטה שלנו. 🙂 עכשיו יש לנו 5 ילדים. שניים אחרונים תאומים. לילה אחד ברק, לילה שני מרים. או חצי לילה ברק, חצי לילה מרים. הם בני שנה ביום שישי הקרוב. זמן לשיניים :-).

    • הי רינה,
      נשמע מתיש ומעייף.
      האם אתם רואים את הבאת התינוקות למיטה שלכם כטעות?

      • אם זה עוזר לנו וגם לתינוק לישון יותר טוב בלילה, כנראה זה לא ממש טועת. אבל רצינו למנוע מזה. לא הלך. אנחנו מקבלים את זה כי חלק מגדילת ילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *