ירידת מים – מה עושים כשזה קורה?

ירידת מים

ירידת מים יכולה להתחיל לפני שיש צירים או במהלך הלידה עצמה. לפניכם הסבר מפורט מתי צריך לנסוע לבית חולים, האם אפשר להשאר בבית ומה רצוי לעשות במצב כזה.

חשוב להבדיל בין ירידת מים צלולים (שקופים לבנבנים כמו חלבון ביצה לא מבושל), לבין ירידת מים מקוניאלים (מים עכורים בצבע צהבהב/ירוק או אפילו חום) – שאלו מי השפיר מעורבבים בקקי הראשון של התינוק.

המידע הקרוב נוגע לירידת מים צלולים.
מים מקוניאלים יכולים להעיד על מצוקה עכשוית או קודמת של התינוק ומצריכים מעקב יותר קפדני על מוניטור ולא מאפשרים להמתין הרבה עד לזירוז הלידה.
במקרה של ירידת מים מקוניאלים מהרו לנסוע לבית החולים.

ההמלצה היום של מערכת הבריאות בישראל היא שבמקרה של ירידת מים נוסעים לבית החולים.

יש לכך שתי סיבות:

          • חשש מהשמטות חבל טבור.
          • חשש מזיהום.

הִשַמטוּת חבל טבור –
הכוונה היא שבזמן ירידת המים חבל הטבור נמצא מתחת לראש התינוק או נסחף לשם בגלל ירידת המים. במצב כזה ראש התינוק ילחץ על חבל הטבור ויגרום בעיות באספקת החמצן והדם לתינוק.

מצב זה נדיר מאוד מאוד וקורה בעיקר בירידת מים מוקדמת, במצב שהראש היה עדיין לא מבוסס באגן או בפקיעה יזומה.
ברגע שבדקו את היולדת ושללו את הסיכון הזה היולדת חופשיה להתנהג כרגיל.
הסיבה השניה להגיע לבית חולים לאחר ירידת מים היא החשש מזיהום.

הזיהום מקורו חיצוני – כלומר הסכנה היא ממצב בו חיידקים שנמצאים מחוץ לגוף או באזור פתח הנרתיק יחדרו לתוך הרחם ויגרמו שם לזיהום.
זיהום כזה כמובן מסכן את התינוק וגם את היולדת.
אבל כיצד הוא נכנס פנימה?
מי שמכניס את הזיהום פנימה הוא בד"כ הבדיקה הוגינלית בה יכולים להעביר חיידקים שנמצאו בפתח הנרתיק לקרבת פתח צוואר הרחם ומשם לתוך הרחם.

ככל שמתבצעות יותר בדיקות פנימיות לאחר ירידת מים עולה באופן ישיר הסיכון בזיהום.
ולכן, לאחר ירידת מים מומלץ לבצע מינימום בדיקות פנימיות אם אין סיבה טובה לכך. ישנם בתי חולים שעושים בדיקה ראשונה רק כשנראה שהיולדת בלידה פעילה. זכותך המלאה לסרב לבדיקה וגינלית אם לא נראה לך שיש בכך צורך.
סיכון נוסף הוא בישיבה באמבטיה שהמים יכולים להעביר חיידקים ולכן לאחר ירידת מים אפשר להיות במים זורמים אבל לא באמבטיה.
גם כאן, יש מקומות שמאפשרים כניסה לאמבטיה מפתיחה של 5 ס"מ בערך כשצפוי שהלידה לא תמשך עוד הרבה זמן ולא יספיק להתפתח זיהום.
בנוסף, כמובן שאחרי ירידת מים או אפילו חשש לירידת מים צריך להמנע מקיום יחסי מין.
זיהום הוא לא דבר שמתפתח ברגע ולכן אפשר גם לעשות מעקב עצמאי אחר חום כל 4 שעות ולשים לב שהוא לא עולה. אחרי 14 שעות כדאי לעושת גם מוניטור כדי לראות שאין עלייה בדופק העובר שמעידה אולי על זיהום שהשפיע על התינוק ולא על האם.
אפשר להפחית את הסיכון לזיהום על ידי:
-מקחלת כל יום
-לשטוף היטב ידיים לפני מגע בנרתיק
-לנגב מלפנים לאחור בשירותים
-המנעות במידת האפשר מלבישת תחתונים
– אם אפשר עדיף להמנע מפד אלא אם כן השטף חזק מדי
-לשתות הרבה מים (המים מתחדשים כל הזמן ומאוד עוזר אם אנחנו שותות).
-לקחת 250 גרם וטימין C כל 3-4 שעות.בכל מקרה, אחרי זמן מסוים ששונה בכל בית חולים מתחילים לתת אנטיביוטיקה.האנטיביטיוטיקה מונעת זיהומים ולכן ברגע שקיבלנו אנטיביוטיקה לא צריך להיות לחץ זמן שקשור לזיהום. עכשיו, אחרי שאין חשש לשמיטת חבל טבור וטיפלנו בחשש לזיהום,
אפשר לחכות בלי פחד ולחץ לתחילת הלידה.אחרי שטיפלנו בסכנות המידיות זה הזמן להפסיק "למדוד" את הלידה.

פעם, ההנחיה לגבי ירידת מים היתה להשאר בבית עד שיתחילו צירים.
מכיוון שההנחיה היום היא ללכת לבית החולים כדי למנוע סיכונים – צריך לזכור שבית החולים הוא פשוט עוד סוג של "בית".
ועכשיו פשוט אפשר לחכות ב"בית" (החולים) עד שיתחילו צירים.
מי שגרה קרוב לבית החולים עשויה אף להחליט לקחת את האחריות על עצמה ולחזור הביתה לכמה שעות.

תתייחסו לזה כחופשה לקראת לידה, ארוחות מוגשות חינם כל בוקר צהריים וערב, ואסור לעבוד 🙂

מה מותר?
לראות סרטים, לקרוא ספרים, לבלות עם בן זוג, חברים או משפחה, לסרוג לתינוק, לישון הרבה, להזמין אוכל מפנק מההורים, ללכת להסתובב בכל בית החולים ואפילו בסביבה הקרובה, אם יש קצת שדות, חנויות, או גינה נעימה לשבת בה
 (אם מאפשרים לכם להסתובב במסדרונות אז אין שום הבדל).כל דבר שהוא, רק לא למדוד כמה זמן כבר עבר.
ב 90-95% מהמקרים הצירים מתחילים באופן ספונטני בלי שום התערבות תוך 48 שעות מירידת המים.זכרו שבמקרים של ירידת מים מוקדמת לעיתים מאפשרים לאשה להשאר גם שבועיים עם ירידת מים בגלל שהסיכון מזיהום נמוך מהסיכון של לידה מוקדמת מדי.
כלומר, אין סכנה מידית וחמורה בהשהייה של התחלת תהליך הלידה 24, 48 או אפילו 72 שעות אם אין אף סימן אובייקטיבי לסכנה.אחרי שבדקנו את הכל והבנו שאין לחץ וחזרנו "הביתה" במובן המטאפורי והתחלנו לבלות בבית החולים בלי למדוד זמנים-
יש עוד דברים לעשות.

מצד אחד, רוב הסיכויים שהלידה תתפתח מעצמה באופן תקין תוך 48 שעות.
מצד שני, במידה ולא יתחילו צירים מעצמם, אפילו שלא עברו 24 שעות, הפרוטוקול הרפואי של בתי החולים ימליץ (וגם ילחץ מאוד) על התחלת זירוז.

לידות שמתחילות בזירוז עשויות להיות נעימות פחות ומרובות יותר בהתערבויות, אכזבות וסיבוכים.
במקביל למנוחה יש כמה דברים שאפשר לעשות שיכולים להזמין את הצירים באופן טבעי:

  • לעשות הליכות, במיוחד במדרגות – מבריג את העובר ויוצר לחץ על צוואר הרחם ומעודד צירים.
  • לגרום להפרשה של אוקסיטוצין (נשיקות, חיבוקים, מזמוזים).
  • גירוי פטמות להעלאת אוקסיטוצין- כל אחת יכולה לעשות לעצמה, אפשר להעזר בבן זוג ואפילו להעזר במשאבת חלב (יש בחדר הנקה במחלקת יולדות). אפשר לעסות כמו לסובב כפתור, אפשר עם שורש כף היד על כל אזור הפטמה והעטרה, 10-15 דקות בצד אחד, 10 דקות הפסקה ואז 10-15 בצד השני, אחרי חצי שעה אפשר לעשות סבב נוסף. ואפשר גם לאלתר – זאת עבודה רצינית אבל היא יכולה לגרום לצירים ולחזק אותם.
  • דמיון מודרך (לדמיין את הלידה, את הצירים, לדבר עם התינוק).
  • מאוד ממליצה על שיאצו/רפלקסולוגיה/דיקור/הומיאפתיה/צמחי מרפא – יש המון מטפלות מעולות שיכולות פשוט להפעיל את הלידה.

הפעולות האלה יכולת לעודד גם כשכבר יש צירים.
אם יש צירים לא ארוכים ולא מסודרים, אפשר לנסות לגוון בתנוחת המוסלמי המתפלל – לכרוע על הברכיים ולהצמיד חזה וראש לרצפה (ראש נמוך מהטוסיק) כדי לשפר התברגות. לעיתים צירים לא סדירים, במיוחד אחרי ירידת מים, יכולים להעיד שהתינוק התברג לא כל כך טוב ולכן אין לחץ מספיק טוב על צוואר הרחם, תנוחה כזו תקל עליו לתקן את ההתברגות.

ישנן גם דרכים לחזק את שק מי השפיר כדי להפחית את הסיכוי שהלידה תתחיל בירידת מים.
ואם אתם רוצים להתייעץ איתי לפני, או אחרי ירידת מים או בכלל אתם פשוט יכולים להתקשר.

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *