לחייך למראה ולהחמיא לעצמי

לחייך למראה

מתי בפעם האחרונה עצרת והחמאת לעצמך?

על מה ולמה להחמיא?

זו הבעיה הראשונה והעיקרית. היומיום עמוס במטלות, משימות, ילדים, עבודה ושגרה.

למי יש זמן בתוך כל זה לעצור ולחשוב? ובטח אם מדובר על משהו שולי כביכול, להחמיא לעצמנו?

אבל אם היתה סיטואציה שהגבת לא כפי שהיית רוצה לזה יש זמן, נכון?

למה הגבתי ככה?

למה לא היתה לי את הסבלנות לנשום רגע ולראות מה הוא צריך?

הוא רק היה רעב, איך פספסתי את זה?

לזה פתאום יש זמן.

לעתים את ההתנהלות מול עצמנו אנחנו משכפלים עם הילדים (וגם מול בן או בת הזוג).

אנחנו מגיבים לדברים שדורשים תגובה דוגמת- הוא הרביץ לה, היא לא פינתה את הצלחת מהשולחן, הוא זרק את הגרביים באמצע הסלון.

 

עד שלמדתי ממישהי לעצור. ולחייך לעצמי מול המראה.

איך זה קשור אתם שואלים?

קודם כל זה הכריח אותי לעצור.

לפני זה בכלל לא התייחסתי למראות שיש לי בבית (או במעלית בדרך לפגישה).

הייתי עוברת ליד המראה וממשיכה הלאה, בשביל מה לעצור?

ומאז אני עוצרת, לשנייה ולפעמים גם ליותר.

ומחייכת.

מודה שבהתחלה החיוכים הרגישו ממש מטופשים ולא הבנתי בשביל מה אני עוצרת.

התרגול של החיוך הביא אותי להסתכל על עצמי באור אחר.

אור נעים, רך, מקבל בעצם כל מה שחיוך משדר.

וגיליתי עם הזמן שאני מחייכת יותר, ככה סתם ביומיום.

ונחשו מה, העצירה לחיוכים הביאה איתה זמן (שהיה שם קודם ולא ניצלתי אותו).

הזמן והחיוך, אפשרו לי להסתכל על דברים בעיניים חומלות יותר, בעיניים שנותנות לי מקום בתוך כל המציאות הזו.

והתחלתי להחמיא לעצמי:

איזה יופי שחיבקתי אותו במקום לצעוק עליו?

שנשמתי עמוק לפני שהגבתי?

שהבנתי שהוא רק עייף וכל מה שהוא צריך זה להכנס איתי לחדר ולשים ראש (עלי) ולהרדם בשנייה.

ואת המציאות התחלתי לראות במשקפיים קצת אחרים.

נכון, לא הכל וורוד והיומיום עמוס.

אבל ראיתי עוד דברים שהילדים שלי עושים שהם כנראה עשו לפני אבל ראיתי יותר את מה שהם לא עשו.

הוא זכר להוציא את קופסת האוכל מהתיק, היא הצליחה להתפשט לבד לפני המקלחת, והוא ראה שהיא צריכה עזרה וניגש לעזור.

אם אתם רוצים שהילדים שלכם יחמיאו ויאמינו בעצמם וביכולות שלהם תתחילו להחמיא לעצמכם.

מבטיחה לכם שאחרי שתתחילו ותתאמנו על זה תראו שלא תרצו להפסיק.

מורן

אותה מישהי שלמדתי ממנה לחייך למראה היא עידית תמיר מוזמנים להכנס ולהכיר אותה (שווה לכם).

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *