להקשיב ל"צרכי" התינוק. מאמר לא סטרילי

קצת התלבטתי מה לכתוב בכותרת, ( "בלי חיתולים", "פשפושים", "שיטת הקשב"). אבל בהתחשב בזה שכמעט בכל קורס לשפת התינוקות שאני מלמדת יש מישהו ששואל גם על הצורך של התינוקות להתרוקן: "שמעתי שתינוקות יכולים לשלוט בצרכים שלהם" , "ראיתי פעם תינוק מסתובב בלי חיתול", "שמעתי שיש תינוקות שעושים קקי מעל הכיור" וכו' החלטתי שבעצם מה שחשוב כאן הוא היכולת שלנו כהורים להקשיב גם לצורך הבסיסי של התינוק להתרוקן קרי לעשות קקי או פיפי, ולא על עצמו.

מזהירה מראש: לא לכולם זה מתאים, לא לכולם יש את הפניות, אבל כדאי לפתוח את הראש ולהיחשף לרעיון הזה, וגם מי שלא מתאים לו יוכל כך להבין טוב יותר את כל נושא הגמילה מחיתולים שהפך להיות מושג שגור בחברה שלנו.

משתפת מניסיוני ומחוויותיי , אשמח אם תוסיפו מניסיונכם..

הכל התחיל מאמא צעירה (אני) ומתינוק קטן וחמוד (בני עברי). קצת אחרי שעברי נולד שמתי לב לדבר מצחיק: בכל פעם שאני פותחת את החיתול הגאון משתין עלי בקשת. ואני מתנצלת כבר מראש במאמר הזה יופיעו המילים פיפי/קקי/ משתין וכו' אין מנוס… נראה לי נורא מוזר העניין ולאחר מספר פעמים שנרטבתי עד כלות, שמתי לב שלפני שזה קורה, הוא גם משמיע קולות קיטור שלעתים מתגברים והופכים לבכי. זה היה גילוי מדהים עבורי – יכול להיות שהילד לא אוהב לעשות פיפי וקקי בחיתול?? איזה תינוק מחונן! או כמו שבן זוגי נוהג להגיד כל פעם שמישהו מילדינו מבצע דבר מחוכם: "רואים שזה הבן של אבא שלו".
גלגלתי את המחשבה בראשי מספר ימים וכשעברי היה בן שבועיים נזדמן לי מפגש מקרי עם אמא לילדה בת שנה וחצי שסיפרה שלקחה את ביתה להתרוקן בשירותים עוד כשהייתה בת מספר ימים וכך נחסך ממנה תהליך הגמילה מחיתולים. ( מי צריך להיגמל ממשהו שהוא אפילו לא מכיר? ). המפגש המקרי הזה בן פחות מעשר דקות נתן לגיטימציה למחשבות שקיננו בתוכי מספר ימים והחלטתי לנסות לקחת את עברי לשירותים. ניסיתי להקשיב לשפת הגוף שלו לקיטורים, לסימנים המצחיקים שסימן באופן לא רצוני עם ידיו ורגליו ולמדתי להכיר אותו טוב יותר. גליתי שאני מצליחה לזהות מתי הוא צריך להתרוקן. והתלהבתי מכל קקי שיצא בשירותים ( בהתחלה) ובכיור ( אח"כ כשנשבר לי הגב להתכופף מעל השירותים). גיליתי שגם בנסיעות ארוכות הוא מבקש להתרוקן ואם אין לי היכן לעצור הוא מחכה אפילו עשרים דקות ויותר עד שאני מוצאת מקום שאפשר לחנות בו בבטיחות ולעזור לו להתרוקן.

לפני שבע שנים כשהתנסיתי לראשונה בהקשבה לצורך הזה כל העניין היה מאוד לא נפוץ וקבלתי תגובות מאוד מחלישות מצד שכנים, חברים ומשפחה: תגובות נוסח: את גורמת לילד לטראומה לכל החיים, את מאלפת את הילד, וכו'. אם אגיד שהתגובות האלו לא פגעו בי אשקר אבל כשהסתכלתי על הילד שלי וראיתי כמה הילד רגוע, נינוח ושמח לא הייתי זקוקה לאישורים מבחוץ אודות הקסם שבהקשבה.

עברי גדל כמעט ללא חיתול בתחומי הבית והיישוב. כשעברי היה בן שנתיים וחצי נולד מעין, כבר היינו בטוחים בדרך הזו של הקשבה שבחרנו וכבר מהיום הראשון השתמשנו בקערה גדולה כדי שיתרוקן מעליה. אני זוכרת את הפרצוף של המיילדת כשהמקוניום ( הקקי הראשוני) יצא בתוך הקערה. היא הייתה המומה ונרגשת מכך שתינוקות מסמנים על הצורך שלהם להתרוקן. לאט לאט ככל שאנחנו צברנו בטחון גילינו עוד אנשים שמעוניינים לגדל את ילדיהם בלי חיתולים. הגיעו אלינו אנשים ששמעו שכך אנו מגדלים את ילדינו, לשמוע, לקבל עצות או אפילו רק כדי לקבל חיזוק ותמיכה.

עוד שלוש וחצי שנים עברו ונולדה בתי מטר. כשהתחלנו לקחת את מטר לשרותים גליתי שאין לי הכוחות להיות קשובה במאת האחוזים 24 שעות ביממה, הכוחות הפיזיים והפניות שלי השתנו מאוד בעקבות גדילת המשפחה ויציאה שלי ללימודים ולכן היא נמצאת יותר זמן עם חיתול בד ממה שאחיה הגדולים היו אך אנו קשובים לצרכים שלה ומאפשרים לה להתרוקן בכל פעם שהיא מבקשת.

למדתי שלא צריך לוותר על ההקשבה באופן מוחלט אם היא לא מתאפשרת ברציפות ושאפשר לשחרר את המתח ומותר להקשיב גם רק רוב היום ולא לכל אורכו.

עם הזמן גיליתי שתרבויות קדומות ושבטיות בכלל לא מגדלות את הילדים שלהם עם חיתולים וגם נחשפתי לכך שגיל הגמילה מחיתול עולה משנה לשנה עקב מה שההורים מכנים חוסר בשלות של הילד ומה שאחרים מכנים חוסר מוכנות של ההורים…
כל העיסוק בקקי וההנאה מכך נשמע קצת הזוי אבל שמתי לב שגם אימהות שמגדלות את ילדיהם עם חיתול עסוקות כל הזמן בכמה קקי הילד עשה, ובאיזה צבע ומרקם זה יצא.

התובנה שלי היא שיש בכל הורה צורך, אולי אפילו אבולוציוני, להקשיב לתינוק שלו. הורים מחפשים כל סימן רצוני או בלתי רצוני שהתינוק מסמן בכדי ללמוד עוד משהו עליו ולבסס איתו תקשורת ראשונית. הקשבה לצרכי ההתרוקנות של התינוק היא עוד דרך בה אנחנו יכולים ללמוד על התינוק שלנו ולבסס איתו ערוץ תקשורת נוסף עוד לפני שלמד לדבר בשפתנו ולהסביר לנו מה הוא מרגיש וצריך.

קצת מהיתרונות של להיות קשובים ל"צרכים" של התינוק:

**התקשורת עם התינוק מתקיימת על בסיס של רבדים נוספים, מעבר להאכלה שינה וגרעפס. מה שנותן לתינוק את ההרגשה שקשובים אליו ואני מאמינה שגם מלמד אותו להיות קשוב לעצמו ולסביבתו.

** חסכון כספי ואקולוגי בחיתולים ובכמויות של מגבונים – אפשר לשטוף את הטוסיק של התינוק לאחר כל התרוקנות במעט מים. כשלא הכל נמרח בתוך החיתול זה הרבה יותר פשוט ונקי. מצד שני יש כמובן את החיסרון של פספוסים כאשר לא שמנו לב לבקשת התינוק והרצפה שהתינוק זחל עליה מתמלאת בפיפי או קקי. אני יכולה להרגיע ולאמר שהורים "מפשפשים" מתרגלים לא להתרגש מכל לכלוך, אחרי הכל כמו שחברה שלי אומרת: "לקקי של תינוק יש ריח של יוגורט".

** פתאום מגלים שהתינוק רגוע יותר ושחלק מהקיטורים נבעו מהרצון שלו שייקחו אותו להתרוקן.

** אין צורך בגמילה ארוכה ומתישה מחיתולים – עם הזמן ובד"כ בגילאים צעירים באופן יחסי לנגמלים מחיתולים, כשהילד לומד להיות עצמאי הוא ניגש בעצמו לסיר או לשירותים ( או לחצר) ומתרוקן.

כמה טיפים למפשפש המתחיל:

** ככל שתתחילו מוקדם יותר כך יהיה לכם קל יותר לזהות את הסימנים שהתינוק מסמן לכם. שימו לב גם לשפת הגוף וגם לצלילים שהוא משמיע. ככל שעובר הזמן והתינוק מתרגל לעשות את צרכיו בחיתול הוא יסמן פחות ופחות על הצורך להתרוקן עד שיפסיק לגמרי, לכן אם אתם בעניין – התחילו עכשיו.

** נסו להשאיר את התינוק ללא חיתול מספר פעמים ביום ולצפות: תינוקות, בעיקר אלו שזמני היניקה והשינה שלהם קבועים בד"כ זקוקים להתרוקנות באותן שעות במהלך היממה.
כמו כן הם מתרוקנים בד"כ בקימה מהשינה ואחרי הנקה. מי שרוצה לשמור על אזורים נקיים בבית שלו יכול להניח את התינוק לשחק על מזרון מכוסה בשעוונית וליצור פינה המיועדת לצפייה.

ממליצה מאוד לנהל יומן עם רישום – באילו שעות עשה פיפי/קקי ומהם הסימנים שזיהיתם.

** תינוקות קטנים מתרוקנים הרבה, בחודשים הראשונים לחייהם לפעמים כל 20 דקות. כדי לא להתעייף מהריצות לשירותים החזיקו לידכם תמיד כלי – קערה או סיר שישמשו לפשפושים. כך תוכלו להחזיק את התינוק מעל הכלי אפילו כאשר אתם יושבים.

** בדקו מהי התנוחה הנוחה לכם ולתינוק לפשפושים. התנוחה שאני מצאתי שנוחה לי ביותר היא כשהגב של התינוק שעון על הבטן שלי ואני מחזיקה את התינוק מתחת לברכיו במן תנוחת כריעה. ( זהירות עם בנים יש צורך לכוון אלא אם כן אתם מפשפשים בחוץ או במקלחת)

**שימו לב, בד"כ שנייה לפני הפשפוש הגוף של התינוק הופך להיות רפוי יותר וכאשר הוא מסיים הוא לומד להודיע על כך ע"י התפתלות/ הקשחת הגוף.

** אני ממליצה לאמץ קול כגון "פששש" או משפט קבוע כגון: "עכשיו אתה יכול לעשות.." כדי שיהיה ברור לתינוק שרק אחרי שהתמקמתם בצורה נוחה יוכל להתרוקן. והוא ילמד לא לעשות את צרכיו עליכם.

**לשימוש בחיתולים רב פעמיים יש יתרונות רבים. בהקשר הנוכחי: אם החלטתם להשתמש בחיתולים אני ממליצה להשתמש ברב פעמיים מכיוון שהם משמרים את הקישור של התינוק בין עשיית צרכים לרטיבות.

**בכל מקרה ניתן להקשיב לצורך של התינוק להתרוקן באופן מלא או באופן חלקי. אין כאן מושג של הכל או לא כלום. גם כאשר קשובים באופן חלקי  – לדוגמא חלק משעות היום, התינוק משמר את האינסטינקטים הטבעיים שלו וממשיך לבקש להתרוקן.

** חשוב חשוב – כל התהליך נובע מהצורך שלכם להקשיב לתינוק אל תכעסו על התינוק או על עצמכם אם פספסתם או אם באותו הרגע התינוק אינו מעוניין להתרוקן בשירותים. העיקר הכוונה וחשוב לזכור שזהו תהליך של למידה עם עליות וירידות לסירוגין שבסופו הרווח שלכם הוא עצם התקשורת עם התינוק.

בהצלחה!

נעה

חווית ההיריון וההורות מזמנת לכם את האפשרות לצאת למסע מופלא של חיבור לעצמכם ולתינוק.
אני מזמינה אתכם לפנות אלי בכל שאלה הקשורה להתמודדות בתקופה המיוחדת הזו: בהכנה ללידה, בתמיכה וליווי בזמן הלידה, בטיפול לאיזון רגשי, בהכנה להורות ולימוד שפת התינוקות ובשאלות הקשורות להתפתחות וטיפול בתינוק.

נעה חברוני: מלווה נשים וזוגות במסע ההורות החל מהרגע הראשון: אשה ואמא, דולה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכה להתפתחות תינוקות – מאבחנת ומטפלת בשיטת "צעד ראשון",
מדריכה לשפת התינוקות דנסטן, מאבחנת ומטפלת בטכניקת "איזון חיים" לטיפול בבעיות פיזיות ורגשיות.
צרי קשר: 052-2837199
או דרך הדואר האלקטרוני: merkaz.hamaagal@gmail.com

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *