ניתוח קיסרי

לידה קיסרית קלה

לידה קיסרית קלה

העולם מתחלק לשני סוגי נשים: הנשים  שמבחינתן קיסרי הוא "הפתרון המושלם" ואלה שמבחינתן הוא "הסיוט בהתגלמותו".

אם את שייכת לקבוצה השנייה או לפחות מתקרבת אליה בהרגשה ובכל זאת צריכה ללדת בניתוח קיסרי.
אני מקווה שאצליח במאמר הזה לתת לך כמה רעיונות איך להפוך את הקיסרי שלך ללידה קלה.
למה בעצם לנשים מסוימות הקיסרי הוא "הפתרון המושלם"?
אפשר לתכנן את יום הלידה לסיים להכין הכול לפני ,לבוא ,לשכב ולסמוך על הרופאים שתוך זמן קצר את מקבלת תינוק בריא ואימא בריאה.
( אומנם  במחיר שבועיים של כאבים אבל הכול עובר…)

למה לנשים אחרות זהו "הסיוט בהתגלמותו ": בדיוק מאותן סיבות: לבוא ,לשכב ולסמוך על הרופאים שיחתכו ,יפתחו ,יוציאו ויתפרו בעוד לך אין שום יכולת  לעשות משהו ,לעזור ולשמור על התינוק שלך.

גלית (אימא ל3 בנות קיסריות) מספרת על הלידה הראשונה- בוקר שבוע 32 ,ירידת מים במצג עכוז- אני קולטת שאני הולכת ללדת . מאד בשליטה נוסעת לבית החולים מחייכת ,צוחקת.
פתאום חדר ניתוח –קור ,משכיבים אותי ואני לבד,אף אחד לא מדבר איתי,אף אחד לא מסביר-אין אף אחד.
הרדמה ,אני מתעוררת התינוקת בפגיה, אף אחד לא עוזר לי, לא מדבר אתי, לא נותנים לי לראות אותה לא עוזרים לי לקום, אני ילדתי ואני רחוקה מהתינוקת שלי …
גלית חווה אבדן שליטה מוחלט גם ברמה הגופנית גם ברמת ההבנה למתרחש ובעיקר בצורך הבסיסי שלה כאימא לדאוג להגן ולטפל בתינוקת שלה.
,אבדן השליטה גורם לגלית להגדיר את הלידה הזו –סיוט.

יעל (אימא לבת ובן קיסריים) מספרת על הלידה הראשונה-
כבר שעות אנחנו בחדר לידה ופתאום ,הם מתחילים לדבר ביניהם (הצוות) פתאום אני מרגישה לחץ מסביב, לא ממש ברור לי מה קורה אבל אני מרגישה איך הלידה הזו יוצאת מהשליטה שלי,אני לא יודעת מה קורה איתי,אני לא יודעת מה קורה אתה ,אני יודעת שאולי היא במצוקה  ,ואולי לא?
אולי  לא הייתי צריכה להסכים לזירוז ?,אולי לא לאפידורל.?.אולי הייתי צריכה לעשות אחרת ועכשיו כבר אי אפשר לתקן.
אנחנו בחדר ניתוח . חותכים ,מוציאים מראים לי אותה את הילדה שלי לשנייה ולוקחים.
ואיפה אני? אני האימא שלה  אבל  אני לא חלק ממה שקורה,אני לא נחשבת  אין לי מושג מה עושים לי ,אני סתם גוף חסר תחושה ששוכב שם ומחכה שיתפרו  אותו כשהבת שלי בידיים של אחרים.
איך זה יכול להיות ? אני בוכה.

הסיפורים של גלית, של יעל ושל עוד רבות אחרות שונים זה מזה ,אבל במובן מסוים דומים מאד.
הרגשת הטראומה מגיעה מאבדן שליטה טוטאלי גם על הגוף שלנו גם על התינוק שלנו וגם על התהליך,אבדן שליטה המלווה פעמים רבות בתחושת כישלון או אשמה על כך שלא הצלחנו לעמוד במשימה וללדת.
ובכל זאת בשביל נשים רבות ניתוח קיסרי זוהי מציאות ,לפעמים גם מצילת חיים.
במקרים רבים נוכל לשנות את המציאות הזו  ולמנוע את הקיסרי הבא אך במקרים מסוימים לא!.
מה שכן נוכל תמיד לשנות  זה את המציאות הסובייקטיבית שלנו כלומר את חווית הלידה הקיסרית.

גלית מספרת על הלידה השנייה-
הפעם רציתי שזה תהיה חוויה מתקנת יצרתי קשר עם דולה, עשינו קורס הכנה ללידה והתכוננו ללידה טבעית.
עד שבשבוע 35 מצג עכוז הילדה הפסיקה להתפתח+מיעוט מי שפיר, הבנו שהולכים לניתוח נוסף.
הדולה שלי עשתה לי דמיון מודרך חזרתי למקום בטוח בחצר שבה גדלתי הקשבתי לצליל של הנקר שגר שם, כל כך אהבתי כילדה להקשיב לו.
ככה נכנסתי לניתוח שומעת את  הצליל של הנקר מלווה אותי ומרגישה את העיסוי שהיא עשתה לי בכפות הרגליים.
הפעם הייתי אסרטיבית ,בחרתי מיילדת ואמרתי לה "את איתי", אמרתי למרדים "אתה לא מתחיל עד שאני מאשרת שאני לא מרגישה" הוא הסכים ,היא הסכימה פתאום כולם הקשיבו לי, הרופא הסביר לי מה הוא עושה בכל שלב,בפעם הזו הרגשתי חלק מהלידה.
כשביתי השנייה נולדה והראו לי אותה שכבתי שם מחייכת ומאושרת.
בפעם הזאת  גלית הרגישה בשליטה,"קבעתי את העובדות , הרגשתי חלק הרגשתי שייכת, התייחסו אלי . הייתי חלק. הייתה לידה מתקנת."

יעל מספרת על הלידה הקיסרית השנייה- הפעם רציתי מאד ללדת ויב"ק וחשבתי שהגעתי מוכנה.אבל משום מה זה שוב לא התקדם שעות ארוכות של צירים ואין פתיחה.
התחילו לדבר איתי על קיסרי. בהתחלה לא רציתי לשמוע אבל לאט לאט התחלתי להשתכנע.
ברגע מסוים הבנתי שזה הולך לקרות שוב. אבל הפעם החלטתי שזה יהיה אחרת.
חיבקתי את הבטן ואמרתי לבן שלי. אני מבינה שקשה לך אני הולכת לעזור לך לצאת תכף ניפגש,תכף אחבק אותך.. לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי בסדר אני מוכנה.
נכנסנו לחדר הניתוח וחייכתי כן תכף אני אימא לשניים זה תכף נגמר לא עוד צירים .
חייכתי לרופא ובקשתי שיסביר לי בכל שלב מה הוא עושה  הוא הסכים.
בקשתי שיראו לי את התינוק לכמה שיותר זמן ושיחזירו כמה שיותר מהר.
סיפרתי להם שאני רוצה להניק.  הפעם באופן מפתיע במקום חרדה ואבדן שליטה הרגשתי שמחה,ציפייה התרגשות.

מה שבעצם שינה את החוויה גם של גלית וגם של יעל היא תחושת השליטה או איבוד השליטה.
שליטה זהו כלי שבו אנו נאחזות כל חיינו כדי להרגיש בטוחות , אך לצערנו אין לנו תמיד שליטה על הדרך בא ייוולדו הילדים שלנו.
גלית רצתה לידה טבעית ואפילו התכוננה עם דולה אך הפסקת ההתפתחות ומיעוט מי השפיר וכמובן מצג העכוז שינו את תכניותיה, יעל הגיעה ללידה עם כל הרצון וההתכוונות ללידה טבעית אך מסיבות שאינן ידועות לה או לרופאים הפתיחה לא התקדמה.
בעצם לשתיהן שוב לא הייתה שליטה על אופי הלידה.
אך בלידה השנייה בניגוד לראשונה הן הצליחו לעשות שינוי:
קודם כל הן הבינו כל אחת בדרכה שעומדת בפניהן סיטואציית קיסרי שאותה לא יוכלו לשנות ולכן הן הסכימו אתה,קבלו אותה והפכו לחלק ממנה למרות כל הקושי.
כשהן בחוויה שלהן הסכימו להצטרף בשמחה או לפחות בציפייה והתרגשות לחוויה הן יכלו להפוך לחלק בלתי נפרד ממנה ולעבור את הלידה הזו כחוויה מתקנת.

אז אם אתן עומדות לעבור לידה קיסרית ,
כבר ניסיתן הכול והבנתן שאין אפשרות אחרת (או אין אפשרות אחרת במציאות בה אנו חיים כיום).זה הזמן להבין שאין לכן כאן יותר שליטה על אופן הלידה אבל יש לכן בחירה ושליטה על להיות חלק ממנה .,
אם מדובר בקיסרי ידוע  מראש תוכלו לדבר עם צוות בין החולים בו אתן עומדות ללדת ואמרו לו שאתן רוצות להיות חלק, שאתן רוצות הסברים, שאתן רוצות שיפרידו את התינוק כמה שפחות ממכן, חשבו על מה חשוב לכן ופשוט אמרו לצוות.
אם אתן מרגישות שלא מבינים אתכן בחרו בית חולים אחר.
הגיעו ללידה בחיוך , בהתרגשות בצפייה.
דברו עם התינוק הכינו אותו שהוא עומד לצאת (בשבילו אולי  הלידה הקיסרית אפילו  קשה יותר והוא ממש צריך אתכן בקשר אתו) .
עצמו עיניים ופשוט תהיו שם ,תהיו שייכות תהיו חלק, .
כך תרגישו בשליטה בסיטואציה שעליה בעצם לא הייתה לכם שליטה.

וגם אם תמצאו את עצמכן בקיסרי חירום שזהו אולי שיאו של איבוד השליטה.
זכרו  ברגע שתבינו שאין זה בשליטתכן תוכלו להבין,להסכים,לקבל ולהיות חלק גם מלידת קיסרי לא מתוכננת.

בהצלחה-בשמחה –ואהבה.

ג'יני אושרי-052-2449661

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







תגובות של איך להפחית את הסיכוי לקרעים במהלך הלידה: על עיסוי פרינאום, תנוחות, נשימות ועוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *