מותה של האמא המושלמת – או: איך נכנעתי למוצץ…

אני לא אוהבת מוצצים, באינטואיציה שלי המוצץ נחווה כמשתיק קול. סוג של עזרה להורה המתוסכל שמתקשה לעמוד בבכי של התינוק שלו…
כן, זה אולי נשמע קיצוני אבל זו ההרגשה שלי ולרגשות יש נטייה להיות מוקצנים…

בכובע שלי כמדריכה להתפתחות תינוקות אני יודעת שלמציצת מוצץ יש חסרונות אינספור,בין השאר:
* כווץ מתמיד של שרירי הפה ועל כן גם כווץ של השרירים הטבעתיים,
* התמקדות של התינוק במציצה שמפחיתה את התמקדותו בגירויים אחרים שיכולים להועיל לו. לדוגמא: במקרים מסוימים חוויתי שהוצאת המוצץ מהפה תרמה לילדים בעלי עיכוב התפתחותי לקפיצת התפתחות מיידית.
* תינוק שמוצץ בזמן השינה, בעצם ישן שינה עמוקה פחות מתינוק שאיננו מוצץ ושריריו רפויים.
* תינוק שנמצא עם מוצץ בפה נמנע מלהכניס את ידיו לפה או להכניס חפצים אחרים לפה וללמוד אותם.
* שלא לדבר על הרתיעה שלי מלגרום לתינוקות "להתמכר" לדברים ואח"כ לגמול אותם. ועוד ועוד…

ואז הגיעה מטר – ילדה שלישית מדהימה, אחרי שני ילדים מקסימים ורגועים יחסית, ככה אומרים השכנים,
עשתה לי בית ספר בהריון שאיתגר את כל מערכת השרירים שלי,  ובלידה, שהייתה מעולה אך לא פשוטה. ולמרות שהבנתי בדיוק מה היא אומרת לי כשהיא בוכה, (כמדריכה לשפת התינוקות) לא היה קל: חלק גדול מהזמן היא הייתה עייפה, אבל התקשתה להירדם בגלל הקושי שלה לשחרר גרעפסים. ( אני יודעת כי היא אמרה לי את זה, מי שלא מכיר את שפת התינוקות מוזמן לקרא עוד על שפת התינוקות כדי להבין…) ההתאוששות שלי לאחר הלידה הייתה איטית ושרירי היציבה שלי היו כ"כ חלשים שיחסית לאחיה הגדולים כמות הזמן בה היא נישאה על הידיים ובמנשא הייתה קטנה יותר.
מה עוד שבזמן ההיריון החלטתי להפוך את עניין ליווי הלידות לרשמי ולקבל תעודה ונרשמתי ללימודי דולות ומדריכות הכנה ללידה שהתחילו בסמוך ללידה של מטר כך שהקטנה הגיעה איתי גם ללימודים.
כל מי שהתנסתה בלקיחת תינוק קטן איתה ללימודים יודעת שהצורך בלסנכרן בין ההקשבה שלי, למענה לצרכי התינוק, ולהקפדה על כך שהוא לא יפריע לתלמידות האחרות, יודעת שהמאמץ כאן הוא אדיר.

מסביב התחילו הקולות של בני המשפחה וחברים: נו אם היא בוכה תני לה מוצץ…(אבל למה שאתן לה מוצץ אם אני יודעת בדיוק מה היא רוצה? למה שאתן לה מוצץ אם היא עייפה/ או שקשה לה לשחרר גרעפס? מוצץ נותנים כשלא יודעים למה התינוק בוכה, לא?)
ארבעה חודשים עברו בגבורה ואז חטפתי שפעת קשה: חום גבוה, הקאות ושיעולים שהשביתו אותי לגמרי. כמובן שמרפי דאג שכל זה יקרה בדיוק כשאישי היקר נמצא בשבוע מחוץ לבית בענייני עבודה וכך קרסתי לי על המיטה בבית הורי כשהם מטפלים בשלושת ילדי ומנסים לפענח למה מטר בוכה…
באותו היום מטר ערכה היכרות עמוקה עם המוצץ…

וכך הגיעה התשובה לשאלה: למה כן לתת מוצץ? כי אני מותשת, כי אני רואה שהמוצץ עוזר לה להתמקד בשינה. (זו בדיוק הסיבה שאינני אוהבת אותו: הוא מונע לעתים מגירויים אחרים להיקלט). כי אם אני רוצה להמשיך להניק את מטר, לפשפש אותה ( על פשפושים אפשר לקרא כאן) ולהיות צמודה אליה בכל שעות היום גם כשאני בלימודים בלי להיעזר בבייביסיטר אני צריכה להיתמך בכלי אחר שעוזר לי.

כמה מסקנות שיש לי מהשימוש במוצץ:
* מסקנה ראשונה וחשובה ביותר: במידה, במידה במידה! לא לגרום למוצץ להיות משתיק קול, לשים לב שהשימוש נובע מהצורך לעזור לתינוק ולא מהקושי שלנו לסבול את הבכי שלו. לבדוק קודם האם יש לנו אפשרות אחרת לתת מענה אמיתי לצורך של התינוק ( הרגעה יכולה להיות גם באמצעות מגע ותנועה ), לוודא שהתינוק לא רעב או שיש לו צורך אחר שעלול להתבטל במידה וניתן את המוצץ, למשל במקרה של מטר – היא מסמנת לי כשהיא צריכה להתרוקן ואני לוקחת אותה לשירותים: כשהייתי חולה שמעתי אותה מבקשת להתרוקן וכשהציעו לה מוצץ היא ויתרה והרטיבה את החיתול…
* מסקנה שנייה: לבדוק באיזה תחום יש צורך בשימוש במוצץ ולא להתפרש על תחומים רבים מדי – למשל אני מצאתי שהמוצץ עוזר למטר להירדם כשהיא עייפה. שלב ההרדמות הוא השלב היחיד שבו אני נעזרת במוצץ. המוצץ יכול להיות כלי עזר אבל לא פתרון לכל בעיה.
* מסקנה שלישית: לא להשאיר את המוצץ זמן רב ברצף בפה של התינוק. מציצה ארוכה איננה נותנת מנוח לשרירים, (גם בעירות וגם בזמן שינה התינוק פחות רפוי כאשר הוא עם מוצץ), גורמת לכיווץ יתר ומיקוד יתר במציצה – לעתים הדבר בא על חשבון גירויים טובים אחרים שיכולים להועיל לתינוק ולתמוך בהתפתחותו.

אז זהו כבר אין לי סיכוי להיות אמא מושלמת, לפעמים אני מתנהגת בפועל בניגוד לעקרונות שלי. אבל, לפחות אני קרובה להיות אמא שפויה.

חווית ההיריון וההורות מזמנת לכם את האפשרות לצאת למסע מופלא של חיבור לעצמכם ולתינוק.
אני מזמינה אתכם לפנות אלי בכל שאלה הקשורה להתמודדות בתקופה המיוחדת הזו: בהכנה ללידה, בתמיכה וליווי בזמן הלידה, בטיפול לאיזון רגשי, בהכנה להורות ולימוד שפת התינוקות ובשאלות הקשורות להתפתחות וטיפול בתינוק.

נעה חברוני: מלווה נשים וזוגות במסע ההורות החל מהרגע הראשון: אשה ואמא, דולה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכה להתפתחות תינוקות – מאבחנת ומטפלת בשיטת "צעד ראשון",
מדריכה לשפת התינוקות דנסטן, מאבחנת ומטפלת בטכניקת "איזון חיים" לטיפול בבעיות פיזיות ורגשיות.
צרי קשר: 052-2837199
או דרך הדואר האלקטרוני: merkaz.hamaagal@gmail.com

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







תגובות של מותה של האמא המושלמת – או: איך נכנעתי למוצץ…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *