סיפור הלידה של אורי – לידת בית מקסימה

סיפור הלידה של אורי כפי שכתבה אותו יעל – אמא של אורי:

אתמול בשעה 07:45 בבוקר ילדתי את אוֹרי (במלרע) בלידת בית מדהימה!

סיפור הלידה שלי מתחיל כבר מלפני שבועיים בערך. היו לי צירים באים והולכים במשך שבועיים וזה היה מאוד מייאש… ביום רביעי בלילה הצירים התגברו וכבר לא יכולתי לישון. הצירים נמשכו עד יום חמישי לפנות בוקר ואז ירידת מים. התקשרנו לרונית קופליס המיילדת ולנעה חברוני הדולה וחיכינו שהצירים יתגברו ויהיו יותר תכופים.
רונית ונועה הגיעו, הצירים התגברו ובינתיים הילדים התעוררו. ליאור היה איתם בקומה למעלה ואני בינתיים למטה עם נועה ורונית והצירים מתגברים והבריכה כבר מוכנה והכל היה רגוע ומושלם.
באיזה שהוא שלב הילדים קצת התחרפנו מההתרגשות כנראה והתחילו להפריע אז התקשרנו לאמא שלי שהגיעה תוך שעה בערך ועלתה איתם למעלה לחדר משחקים.
בזמן הזה הצירים כבר היו תכופים וחזקים, אני לא זוכרת אם כבר הייתי בבריכה או לא אבל בכל אופן בשלב מסויים נכנסתי לבריכה ושם היה הרבה יותר נעים. רונית הראתה לי איזה תרגיל משהו עם צלילה שיעזור לי בזמן הצירים וזה באמת מאוד הקל.

רונית ונועה נגעו ותמכו בדיוק כמה ומתי שהייתי צריכה. לא הייתי צריכה להגיד להן להמשיך או להפסיק. הן היו כל כך קשובות שזה היה מדהים! אין לי מושג מי עשתה מה ומתי כי הייתי כל כך שקועה בלידה אבל אני יודעת שהן היו מסונכרנות איתי ועם עצמן בצורה מושלמת עבורי.
בחלומות הורודים שלי תכננתי לנשום אותה החוצה ולא ללחוץ אבל לקראת הסוף כשהראש כבר היה מורגש בתעלה הרגשתי שאני לא יכולה יותר. הייתי כבר כל כך עייפה משני לילות ללא שינה וכל כך מותשת גם מהצירים שנמשכו כל כך הרבה זמן שהרגשתי שזה בלתי נסבל ממש. אני זוכרת את עצמי חושבת באותו רגע שלמרות שהלידה כזאת מדהימה (זאת לידה רביעית. פעם ראשונה בבית) אני לא רוצה ללדת יותר בחיים… ואז רונית שאלה אותי מה אני רוצה (היא התכוונה מה אני רוצה שהיא תעשה עבורי) ועניתי לה "ללדת" אז היא אמרה לי שאם ככה שאני אלחץ (עד הרגע הזה היא אמרה לי לנשום אותה החוצה ולא ללחוץ) וכאילו הייתי צריכה את האישור הזה ממנה והתחלתי ללחוץ. הרגשתי איך שהיא יורדת בתעלה ומדי פעם בדקתי לאן היא כבר הגיעה וזה היה מדהים ומרגש. תמיד בלידות קודמות הרגשתי רק כשהראש היה כמעט בחוץ והפעם הייתי מודעת והרגשתי כל שלב בגלישה שלה למטה.

אחרי כמה לחיצות היא יצאה ומיד ביקשתי מליאור לקרוא לילדים. כולם ירדו למטה ומאוד התרגשו. אני נשארתי עוד במים והשיליה עוד הייתה בפנים ואלה (בת 1.8) כל כך התרגשה וכל הזמן רצתה לגעת, ללטף, להחזיק את התינוקת שזה מצד אחד מאוד מציק ומצד שני כל כך מרגש. התינוקת שלי כבר לא תינוקת והיא רוצה לחבק ולהרגיש את התינוקת החדשה בבית.
אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז אבל בסוף גם השיליה יצאה שלמה ובקלות.
ועכשיו אחרי שכל הכאב מאחורי והזכרון החזק הוא של החוויה המדהימה הזאת שהייתה לי, עכשיו אני כבר לא פוסלת לידה נוספת בהמשך

אז לסיכום אני רוצה להודות לליאור שאין לי מושג מתי עלית ומתי ירדת אבל היית שם בדיוק כמה ואיך שהייתי צריכה אותך ובכלל תודה שתמכת בי ורצית יחד איתי את לידת הבית הזאת ועזרת לי מאוד כדי שהפעם זה יצליח ואוכל ללדת בבית

תודה אמא שהיית שם בדיוק מתי שהיינו צריכים אותך ולמרות שאני יודעת שעצם הרעיון של לידת בית היה לך קצת קשה, למרות זאת עזרת לי ותמכת בי והיית שם בבית ושמעת אותי ושרדת בגבורה את הרגעים האלה שהבת שלך יולדת בדרך שדי הפחידה אותך. תודה גם על העזרה עם הילדים בהמשך היום ועל העזרה שעוד תבוא 

תודה נועה שהיית כל כך מדויקת, שידעת בדיוק כמה ומתי, שהיית כל כך מסונכרנת איתי ועם כולם. המגע שלך עזר והרגיע, טון הדיבור שלך עזר והרגיע, התמיכה והתזכורת להרפות גם את שרירי הפנים היו מדויקים ונחוצים כל כך והשקט שלך היה מאוד מחזק ומאפשר 

תודה רונית גם לך על הדיוק, על הסנכרון, על כך שידעת מתי להתערב ומתי לאפשר לי להיות עם עצמי. על ששאלת אותי את השאלות המדויקות בזמן המדויק, על המגע, על הטיפים, על התמיכה ועל השקט והשלווה הזאת שלך שגם כמו שכתבתי לנועה, זה היה פשוט מחזק ומאפשר כל כך ועל הבטחון שלך בי ובלידה שהיה מדהים ומחזק

 

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *