סיפור הלידה של מטר וגם – איך טפלתי בעצמי ובתינוקת שלי תוך כדי צירי לחץ

ההיריון שלי עם מטר היה לא פשוט: הריון שלישי, כבד מאוד ועם תופעות לוואי של תת פעילות של בלוטת התריס, ריבוי מי שפיר המוגלובין וB12 נמוכים מאוד ואלו רק חלק מהתופעות שליוו אותי. עם שני ילדים שדורשים הרבה תשומת לב, עם עומס של עבודה שהגיע דווקא עכשיו – בקושי הצלחתי להקדיש תשומת לב ראויה לתהליך שאני עוברת ולחיבור עם העובר.

ויחד עם זאת הרגשתי משהו שונה, חיובי – יש לעובר שבתוכי כוחות שעוזרים לי להניע ולהאמין שהכל יהיה בסדר בסופו של דבר.
לקראת סוף ההריון, כחודש וחצי לפני תאריך הלידה המשוער, טפלתי בעצמי בטכניקת "איזון חיים" כדי להעלות את פעילות בלוטת התריס ולהוריד את כמות מי השפיר. היו ימים שטפלתי בעצמי ברציפות יום אחר יום. בשילוב עם שינויי תזונה ומעבר לדיאטת RAW FOOD. ולאחר חודש וחצי מדדי מי השפיר השתנו בקיצוניות וחזרו להיות נורמאליים. אני לא יודעת בוודאות אם השינוי הנ"ל קרה בעקבות הטיפול, השינוי בהרגלי התזונה או השילוב בין שניהם. מה שאני יודעת זה שלחוויות הלידה שלי יש קשר ישיר לטיפול שעשיתי לעצמי תוך כדי הצירים:

כשבועיים לפני הלידה התחלתי להרגיש צירים, משהו נוכח, ואולי אפילו מבלבל כי זה לא היה הדבר האמיתי זו הייתה רק הכנה, התקשרתי למינדי המיילדת שלי ושאלתי אותה: מה את חושבת? זה זה? ובכל פעם מחדש, בסוף הגענו למסקנה שיש עוד זמן ואלו לא הצירים שלהם אנחנו מחכים. יום שישי – נוסעים להורים שלי לשבת, ואני מרגישה שבשבת הזו אני יולדת. הרי תכננתי שכך יהיה: שאסע להורים שלי כדי שיהיה מי שישמור על הילדים במהלך הלידה וגם כדי להיות קרובה יותר למינדי ולחסוך בנסיעות במהלך הצירים.
ובכל זאת בינתיים אין צירים…
שבת בבוקר, משהו מתחיל – מן צירים משונים – לא כואבים במיוחד, סדירים אמנם אבל כמעט ללא כאב. אני עושה לעצמי טיפול קצר. כבר לא זוכרת אפילו מה בדיוק עלה במהלך הטיפול אבל יש תחושה שהצירים מתגברים.
"אמא – אנחנו נוסעים, תוכלו לשמור על הילדים?"
"מה באמת? יש לך צירים? הגיע הזמן? לא רואים עלייך בכלל…"
אנחנו מזמינים מונית ונוסעים למינדי. לא יזיק לנו קצת שקט.

הצירים כמעט ולא מורגשים במהלך הנסיעה ואני קצת מתאכזבת – אולי סתם טרטרתי את כולם, אולי זה לא זה? נו מילא, מקסימום הרווחנו זמן זוגי בצימר של מינדי…
הנהג רואה שאני בנינוחות ושואל אם הוא יכול לעצור במכולת לפרוט כסף ואנחנו מפרגנים לו – אין לחץ. אחרי עצירה קצרה בבסמת טבעון מגיעים לצימר של מינדי בבית לחם הגלילית:
מינדי שואלת מה העניינים – אני אומרת לה שאני לא בטוחה שאני בלידה בכלל. יעקב לעומת זאת בטוח שמשהו מתקדם אבל המחסור בכאב מבלבל אותי. מינדי לא בודקת פתיחה רק מסתכלת קצת על הבטן ואומרת שמשהו בתנוחה של העובר נראה לה קצת שונה, אבל נחכה ונראה איך מתקדמים…
הזמן עובר: יצאנו לטיול בישוב, חזרנו, ישבנו, קמנו, דברנו, נחנו, ראינו סרט מצחיק במחשב של מינדי ואחרי כמה שעות נראה שהצירים נהיים סדירים יותר. בהחלט סבירים ועם כאב מזערי. מינדי בודקת פתיחה: איזה יופי את בפתיחה 6 התינוק עוד גבוה מאוד אבל יש פתיחה.

אני בלידה! רק אז נופל האסימון. זה באמת קורה!
ושוב – לוקח זמן רב שאנחנו מעבירים די בנחת מדי פעם זקוקה לעיסוי בגב אבל זה מרגיש לי יותר כמו פינוק מאשר צורך קיומי. הצירים בהחלט עוברים בצורה סבילה. אחרי שעות מרובות מינדי בודקת שוב פתיחה – "את בפתיחה 9 אבל אני לא מצליחה להגיע לראש של התינוק הוא ממש גבוה. נראה לי שהוא במצג של O.P  עורף לאחור. אבל אני לא מצליחה לבדוק בוודאות התינוק ממש גבוה!"
מנסה ומנסה בכל התנוחות האפשריות ועכשיו – שינוי – כבר ממש מתחיל לכאוב – כנראה שאני כבר בפתיחה מלאה אבל הראש עוד למעלה… כשאני בתנוחת עמידה ותוך כדי שמינדי מנסה להגיע לראש של התינוק פוקעים המים… החדר מוצף ואחרי כמה זמן מינדי מצליחה להרגיש את הראש של התינוק ומנסה להסביר לי בקור רוח: "תראי נעה התינוק במצג פנים, זה מצג שמאוד מאוד קשה לילוד. איך אני יודעת? הכנסתי יד והרגשתי אף, ומיד אח"כ הוא מצץ את האצבע שלי… ומה שקשה יותר זה שהוא פונה הצידה ז"א שכתף אחת שלו יושבת על חוליות הגב שלך וכתף אחת על הבטן. זה מצב שבלתי אפשרי שיעבור בכלל באגן. אז יש לנו שתי אפשרויות: לנסוע לבית החולים (ובין השורות אני קוראת ומבינה שהאופציה היחידה בבית החולים למצב שכזה היא ניתוח קיסרי..) או לחכות עוד ולבדוק אם הוא ישנה תנוחה ויסתובב. יש עוד סיכוי קטן לשינוי כי הראש עוד ממש גבוה.
התשובה ברורה לי – אנחנו מחכים ומקווים לטוב.

הצירים כואבים ובלתי נסבלים – אני מרגישה את הגב שלי נקרע, כל מה שלא הרגשתי עד עכשיו הגיע עכשיו ומוכפל פי 1000. שום דבר לא עוזר לא עיסויים לא שהייה במים, לא כלום. והתינוק עוד גבוה פונה הצידה ולא יורד. בינתיים מגיעה גם מאיה המיילדת לעזור אבל אנחנו לא מצליחים להקל על הכאב. עברו כבר כמעט 6 שעות של צירי לחץ ואין התקדמות. כולם מסביבי נראים חסרי אונים. היאוש מציף את החדר, התינוק תקוע. המצב תקוע. ואם לי כואב, מה עם העובר? הוא תקוע בתנוחה כ"כ לא נעימה כבר כמה שעות…

 ופתאום כמו נדלקת לי נורה – "יעקב הבא לי בבקשה את המטוטלת והכרטיסים…" ואני מטפלת בעצמי ובה, תוך כדי צירי לחץ. אני כבר לא זוכרת מה קרה שם בדיוק אבל היתה תחושה חזקה של חיבור אליה – תחושה שאני סוף סוף מתחברת אליה באמת, ההרגשה שהיתה חסרה לי לכל אורך ההריון העמוס הזה הגיעה פתאום תוך כדי הטיפול ואיתה הגיעה האופטימיות. וכאילו שמעתי אותה אומרת לי מתוכי שהכל יהיה בסדר… ומיד אח"כ הרגשתי אותה מסתובבת ומתקדמת… ובפעם הבאה שמינדי כבר בדקה הגוף הסתובב הצידה. הראש עוד היה במצג פנים אבל ירד למטה וזהו כבר לא הייתה דרך חזרה.
בהנחיה של מינדי ומאיה, בשינוי תנוחות שלי, בחוסר ודאות של המיילדות שהזכירו לי שהמצב כאן הוא לא רגיל ויחד עם זה האומץ שלהן – אם את הולכת על זה, כולנו איתך…, תוך כדי בקשות שלי ש"מספיק, די, אל תזכירו לי שהמצב לא רגיל, הבנתי את זה ומעכשיו אני רוצה להיות ממוקדת בלידה." הסדר מתערבב לי ויחד עם זה הכל ברור: מטר נולדה. קצת סגולה, קצת נפוחה, אבל היה ברור לי שהיא עברה מסע מפרך ואמיץ יותר ממה שכל אחד מאיתנו עבר בהצלחה גדולה!

אנקדוטה קטנה לסיום:
ארבעה חודשים לאחר הלידה, באיחור אלגנטי, הגעתי אל רופא הנשים שלי לבדיקה שגרתית.
הוא ביקש שאספר על הלידה וספרתי שמטר הייתה במצג פנים והגוף שלה פנה הצידה עד שהסתובב ולבסוף לאחר כמעט 6 שעות של צירי לחץ, היא נולדה במצג פנים. הרופא התווכח איתי מספר דקות כשהוא טוען שאני כנראה טועה כי אין אפשרות פיזיולוגית לתינוק במצג פנים לעבור דרך האגן הנשי ובמידה והמצב הנדיר הזה קורה חייבים לבצע ניתוח קיסרי להוצאת התינוק. "אולי היא הייתה במצג של עורף לאחור, את בטוח מתבלבלת, זה לא יכול להיות, את טועה וכו'…" הוא חזר על עצמו מספר פעמים כדי להבהיר לי את הטעות שלי כשלבסוף הגשתי לו את הסיכום של המיילדת הוא פער את פיו ואמר: " אני לא מאמין, היא באמת נולדה במצג פנים!"

המפגש הזה עם הרופא שלי העצים את תחושת ההודיה שלי על הנס שקרה ועל הכוחות העצומים שיש בנו להשפיע לשנות ולכוון את מסלול החיים שלנו למקום טוב ובריא יותר!

תודה לך אהובה, שהגעת אלי בעוצמות שכאלו. שהראת לי שיש בך כוחות שהראת לי שיש בי כוחות….

 

עוד דוגמא לטיפול בטכניקת 'איזון חיים' אפשר לקרא במאמר שחרור דפוסים מיותרים כהכנה ללידה
על אופן הטיפול בשיטה אפשר לקרא כאן – טיפול בשיטת איזון חיים

חווית ההיריון מזמנת לך את האפשרות לצאת למסע מופלא של חיבור לעצמך ולתינוק.
את מוזמנת לפנות אלי בכל שאלה הקשורה להתמודדות בתקופה המיוחדת הזו: בהכנה ללידה, בתמיכה וליווי בזמן הלידה, בטיפול לאיזון רגשי, בהכנה להורות ובטיפול בתינוק.

 

נעה חברוני, מלווה נשים וזוגות במסע ההורות מהרגע הראשון.
מתוך ארגז הכלים שלי:
אשה ואמא, דולה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכה להתפתחות תינוקות – מאבחנת ומטפלת בשיטת "צעד ראשון",
מדריכה לשפת התינוקות דנסטן, מאבחנת ומטפלת בטכניקת "איזון חיים" לטיפול בבעיות פיזיות ורגשיות.
צרי קשר: 052-2837199
או דרך הדואר האלקטרוני: merkaz.hamaagal@gmail.com

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *