1

ספר חדש יצא – על הורות מתבוננת ומתפתחת, ועל אמונה (ופרקטיקה) בתהליכי שינוי וריפוי

אחרי שנים רבות של ליווי תהליכים הוריים ומשפחתיים, פתחתי קבוצת הורות תהליכית.
את הקבוצה הזאת תיעדתי בכתיבה, הוספתי לה רבדים של רעיונות מגישת ההורות המכבדת ומושגים מגישת ההתמקדות (Focusing) – כולל תרגולים ותמלוליהם, ובסוף כל פרק יש חלק שנקרא 'רקמת חיבור' שעוסק בחיבור כל אלה אל אתגרי היום-יום.

אני מאמינה שזה ספר שיכול לתמוך בהורים – אמהות ואבות, בא.נשי חינוך – גננות, מורים.ות, מחנכות.ים, וגם במטפלים.ות שמלווים הורים, ילדים.ות, נערים.ות ומשפחות.

אשמח מאד שתצרו איתי קשר בשביל לשמוע עוד, בשביל לבדוק אם המחזור הבא של קבוצת חקר ושיח כזו מתאימה לכםן, ואם תרצו לרכוש את הספר דרכי.
(ואפשר גם כאן – דרך חנות הד-סטארט)
https://headstart.co.il/project/55602
ו
אפשר גם 'סתם' לשוחח ולהחליף רעיונות ושיתופים…

זה ה-'בקיצור', ועכשיו מוזמנות.ים לקרוא יותר לעומק:

על הספר:

הספר התמקדות בהורות מכבדת (שם זמני) מציע דרך המשלבת מצד אחד קבלה רדיקלית ומלאה של ההורה שאני, ומצד שני הכרה במקומות ההוריים והאישיים החסרים, הכואבים והמבקשים להשתנות.

זוהי דרך שמשלבת בין גישת ההתמקדות לגישת ההורות המכבדת שפיתחתי, ומהווה מצע אוהב וחומל התומך ומאמין בתהליכי שינוי, תיקון וריפוי.

כל פרק בספר התמקדות בהורות מכבדת מוקדש לנושא הורי ('גבולות', יחסים בתוך המשפחה, סמכות הורית טבעית וכו') יחד עם רכיב התמקדותי (עקרון, מושג או מיומנות) שמועברים בקבוצה תהליכית. בסיום כל פרק מוצעת 'רקמת חיבור' שמטרתה להראות כיצד התכנים, התרגולים והרעיונות יכולים לבוא לידי ביטוי בחיים היומיומיים בבית, לנוכח האתגרים, המורכבות, והאילוצים המציאותיים.

טעימה קטנה מהספר תוכלו לקרוא בהמשך הדף.

בספר התמקדות בהורות מכבדת שזורים ארבעה רבדים:

הרובד הראשון מספר את סיפורה של קבוצה תהליכית שמנתה תשע אימהות. כל אישה בקבוצה – על ילדיה, חייה, ההתמודדויות שלה וההתפתחות שלה.

הרובד השני מביא את מתנת התמקדות – מוצגים מושגים, עקרונות ותפישת העולם של הגישה. מפורטים תרגילים ותמלוליהם להשגת מיומנויות התמקדותיות והבנת רכיבים בהתמקדות.

הרובד השלישי מציג מפגש עם צירי העומק של גישת ההורות המכבדת.

הרובד הרביעי מציע הצצה לפילוסופיה של ההתמקדות שמובאת כציטוטים מכתביו של הפסיכולוג פרופ' יוג׳ין ג'נדלין (Eugene Gendlin, אבי גישת ההתמקדות) ואחרים. הציטוטים מארגנים ומעניקים תוקף להתרחשויות העלילתיות והרגשיות, להצעות הערכיות, ולתמיכה בתהליך אותו הספר מבקש לתאר וליצור.

הספר התמקדות בהורות מכבדת אוסף פירות של דרך שאני הולכת בה כבר יותר מעשרים שנה.

קצת עלי:

אני בת 51, גרה במושב מרחביה, בת זוג לרוני ואמא לחמישה ילדים.
מלווה תהליכי התבוננות, שינוי וריפוי, בנשים ובזוגות, סביב אתגרי חיים ויצירה ב- 17 השנים האחרונות.

בעקבות לידת בתי השנייה, לפני יותר מעשרים שנה, עם תואר שני ועבודה 'מסודרת', נכנסתי אל העולם 'האמיתי' של חיים, מוות, לידות, הורות ותהליכי שאלת שאלות והתפתחות אישית.
התחלתי ללמוד בקורס דולות ללוות נשים וזוגות לקראת לידה ובמקביל ליוויתי את אמי אל מותה בהקבלה מעוררת מחשבה והשראה.
שיניתי את המסגרת החיצונית של חיי – נפרדתי מאב שני ילדיי, מעבודתי ומההגדרה המקצועית שלי, וכעבור שנה, גם עברתי מהמרכז צפונה לעבר זוגיות חדשה.
ילדתי שלושה ילדים ושקעתי בבועת הורות אינטנסיבית וממכרת. למדתי המון והתחלתי לדבר את זה לכל מי שרק רצה לשמוע. בעקבות השיחות והאינטראקציות בעקבותיהן נולד בלוג הורות פעיל, שהנכיח את גישת ההורות המכבדת שנבראה יחד עם התקופה הזו.

במקביל המשכתי את לימודיי בעולם 'החיצוני'. הגעתי 'הביתה' אל B.O.T – Birth Oriented Therapy – תקשורת מקדמת בשדה הלידה (מאז אני מלווה ומדריכה בגישה הזו), הוסמכתי כמנחה וכמורה בהתמקדות Focusing, וכמנחה מוסמכת וכמורה בגישת הקונסטלציה המשפחתית.

איך נולד הספר?

תוך כדי העשור הזה ליוויתי הורים באתגרי מעגלי החיים וההורות מתוך הגישות המאמינות והתומכות של ההתמקדות והקונסטלציה ומתוך גישת ההורות המכבדת. הליווי נעשה במפגשים פרטניים, בסדנאות, ובקבוצות הורות תהליכיות.

את אחת הקבוצות ליוויתי בכתיבה. תיעדתי בקפדנות את כל המפגשים, את ההכנות שלי אליהם, את ההתמקדויות שלי לאחריהם, ואת כל ההתכתבויות עם המשתתפות.

הספר התמקדות בהורות מכבדת הוא גילוי צוהר אל הקבוצה הזאת. משולבים בו הסיפורים האישיים, צירי עומק הוריים, עיקרי גישת ההתמקדות, תרגולים והדרכות למיומנויות התמקדותיות, ובכל פרק יש 'רקמת חיבור' המאגדת את כל אלה אל ה'תכלס' – אל האתגרים ההוריים המעשיים והמציאותיים של חיי היום יום ומציעה להם אבני מדרך מקדמות של תפישה ועשייה.
רובד משמעותי נוסף הוא העשרה וסימוכין מתוך הפילוסופיה של ההתמקדות שמובאת כתשתית רעיונית לכל תהליכי הקסם שמתוארים בספר.

הספר התמקדות בהורות מכבדת יכול להיקרא כספר תומך-הורות והורים, כמשאב לא.נשי חינוך, כספר עיון ולימוד של גישת ההתמקדות וכמסמך אנושי המאמין ומתעד תהליכי התפתחות.

בזכות התמיכה של 315,תומכים ותומכות הספר יצא לאור!

הספר התמקדות בהורות מכבדת יצא לאור (במלוא 500 עמודיו!), עבר עריכה מקיפה (על ידי נועה ברקת) והגהה (כפולה) ועימוד ועיצוב גרפי (משובח) בהוצאת 'אדמה – בית הוצאה לאור לחכמה נשית מתחדשת'.

ואחרון חביב – קטע מהספר, טעימה קטנה בשבילכם, שתרגישו את הכיוון הזה

התמקדות עם נטע, בן 8
(בסוגריים מופיעות הארות שלי לטקסט שכתבה האם)

בזמן האחרון זורם אצלנו דם רע בבית בין שני הקטנים… עם כל הרכות והצעירות והמתיקות שלהם – הם מצחצחים את מיטב הציניות והרעילות האפשרית ופוגעים זה בזה. וזוכרים. ונוטרים. ולא מוכנים לסלוח או אפילו לשכוח. ואנחנו שואלים – מה קרה פתאום? איך שני הילדים הקטנים שלנו, מלאי הטוב והמשאבים, פועלים בצורה כל כך דלקתית? וכשניסינו לעצור התלקחויות כאלה, היה נדרש כוח אדירים – כוח של משאית עמוסה כדי לבלום הידרדרות כזו או אחרת.

ביום שישי הכלים נשברו. יצאתי החוצה לנזוף בגור, שעשה את זה ואת זה ואת זה, ולא עשה את זה ואת זה. אפילו שביקשתי חמש פעמים. ופתאום הוא נשבר וצעק "את כל הזמן כועסת עלי," והתחיל לבכות.

אמרתי לו: "בוא בוא." התיישבנו על הספה בחוץ והוא הרשה לעצמו לבכות, אבל הפעם לא בצורה מניפולטיבית, צורמנית, אלא בכי עצור אבל עמוק.

נתתי לו לבכות.

הוא אמר לי: "נראה לי שלא היה יום אחד בחיים שלי מאז גיל 4 שלא כעסו עלי"

"ככה אתה מרגיש?" בתוכי הזדעזעתי אבל לא שאלתי, לא הצטדקתי. לא איזנתי. (זו דוגמה לקבלה רדיקלית שערים 3, 4, 9, והחזקה של נוכחות עם מה שעולה מהשער הראשון – לא להיות מוצפת בנסערות מוגזמת ולא להיות בניתוק – בהכחשה)

"כן" הבכי הלך ונרגע. (כשמאמינים לחלק שמדבר ומקבלים אותו, הוא לא צריך יותר לצעוק – מטאפורית וקונקרטית – אלא יכול להירגע ולהראות מה עוד קיים שם)

"אני מרגיש שאני ילד רע" ואצלי – כנ"ל, זעזוע. פתיעה, מחנק בגרון, אבל לא מכחישה, לא מקטינה – מקבלת.

"כן. ממש ככה אתה מרגיש " – לא נבהלתי, לא שללתי. הייתי.

סיפרתי לו שלמדנו משהו בקבוצה שאני הולכת אליה ואולי הוא ירצה לנסות.

"רוצה?" – "כן"

"אז אתה מרגיש שאתה רע? איזה חלק בך?" (כאן יש שימוש בשפת החלקים, שער רביעי. סירוב לקבל את התפישה שכולו רע, והרחבת השדה. הוא כרגע מזדהה עם החלק הזה אבל אנחנו מחזיקות עבור הילדים שלנו שה'רע' הוא לא החלק היחיד.)

"כל כולי!" הגיעה תשובה מיידית.

אני: "ואם לחלק שרע בתוכך היה צבע, איזה צבע הוא היה?" (זו דרך להזמין את המיינד להיות עוד קצת עם התחושה ברמה ראשונית, ללא פרשנות ושיפוטיות מצידו.)

"שחור," ענה מיד.

"אז יש בתוכך הרבה שחור," עיוותי קלות באופטימיות ובחתירה לאג'נדה חיובית באופן מאד אימהי.

"לא, כולי שחור!" הדגיש.

נתתי לשקט בינינו להיות. די הרבה זמן. (שימוש יפה בעצירה, שער 9)

"אני מרגיש שאני לא יודע איך להיות ילד טוב." (תנועה יפה של המערכת שלו לקראת ה'טוב')

"אה" חזרתי, "יש בך חלק שאומר שהוא לא יודע איך להיות ילד טוב." (שוב שפת החלקים. עבורו כרגע, התחושה היא שכל כולו בעניין ה'רע', אבל אימו, כחלק מהשדה המשותף, מחזיקה בידע שיש בו גם חלקים אחרים, רק שכרגע הם לא מבוטאים.)

"ואם הוא היה יודע להיות ילד טוב, באיזה צבע הוא היה?" שוב אופטימיות אימהית שהתבטאה בדחיקת הקץ, שהשינוי המיוחל יבוא כבר. כנראה היה לי קשה לשאת.

"הוא לא היה, כי כל כולי רע!" הדגיש שוב. (זו דוגמה נפלאה לכך שכאשר יש תקשורת בסיסית טובה, גם אם 'נזייף' ונטעה, הילדים יבטחו בנו ויסמכו על הקשר וימשיכו שוב ושוב לתקן ולדייק אותנו. אז לא להתייאש – כל עוד המבנה הבסיסי איתן, ה'טעויות' הן כלי לדיוק ולהתקדמות)

אני מנסה שוב: "אמרת, שאתה מרגיש שאתה לא יודע איך להיות ילד טוב."

"כן."

"אז יש בך משהו שרוצה להיות ילד טוב ולא יודע איך"

… "כן" מהוסס בקע ממנו . (זו אמונה בכוחות טוב, שער 15. אם אני לא יודעת משהו, אז למרות אי-הידיעה בקשר ל'איך', יש בי משהו שיודע משהו על הדבר הרצוי הזה, שכרגע לא מושג. בהכוונה לידע המובלע כאן, באה לידי ביטוי ההנחיה וההובלה ההורית)

"אז אם הוא היה יודע איך להיות ילד טוב, איזה צבע היה לו?" (שימוש יפה ב'ואם הכול היה אפשרי…', שער 12)

"ירוק," ענה מיד. נרגעתי. זה סימן שאני מתקדמת בכיוון הנכון.

"ואיפה הוא היה, החלק הזה?" שאלתי.

"כאן," הצביע על עצם החזה ומטה. "עד כאן – מהראש ומטה עד החזה – הכול שחור. ומשם עד למטה – ירוק."

"ומה קורה לחלק הירוק כשהוא שם לב שיש שם חלק שחור?" התעניינתי.

"הוא רוצה שהוא ייעלם," אמר.

"הירוק רוצה שהשחור ייעלם?" בדקתי. "כן!!!" נורתה התשובה.

לאחר מחשבה ארוכה אמרתי: "אני, אמא, לא רוצה שהוא ייעלם."

"לא????!!!??!?" הוא הופתע 'עד העצם'. השאלה כמו נשאבה-נשאגה מתוכו.

"לא, אני אוהבת את כל החלקים בך." אמרתי, כי האמנתי בזה. לא תמיד אני מיישמת, אבל עכשיו, כשאנחנו ברוגע, במין אי של שקט ושעת רצון, אפילו שהתחיל אחרי סערה גדולה, יכולתי להיות בקשר עם האמונה הזו שבי – שאני אוהבת את כל חלקיו.

"כן?" רצה לוודא שוב.

"כן!" איששתי בפשטות.

שקט חדש נפרש בינינו. העזתי ללכת עוד צעד:

"ומה היה שלום השחור אם הוא היה שומע את זה?" התעניינתי.

"אז הוא היה הופך לירוק בעצמו," פלט, מהר ובפשטות.

היה נעים. נשמנו. ואז הוא ירד מהחיבוק שלי ישר לאופניים שלו.

למחרת שני הצעירים השתובבו ביחד. היו מקסימים ונדיבים זה לזה. פרגנו. חלקו, שיחקו ביחד כמו, שרק בדיעבד הבנתי, שלא קרה כבר שנתיים.

זה נראה אולי כמו קסם, אבל סוג התקשורת הזו מאפשר כאלה דברים באמת. במפגשים הבאים נכיר יותר את ה'כלים' הללו של נוכחות, קבלה, החזקה – כלים של כל מפגש אנושי.

בואו והצטרפו אלי
להיות חלק מהשינוי אותו הספר מבקש לתאר וליצור!

 

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *