סרבני בקבוק – תינוק לא מוכן לאכול מבקבוק

לאכול מבקבוק

אם גם התינוק/ת שלכם הוא כזה אז אתם יודעים על מה אני מדברת.

הם לא מוכנים לאכול מהבקבוק. מסרבים בכלל לגעת בו, שמים בפה ומיד דוחפים עם הלשון ומוכנים לצום למשך כמה שעות טובות עד שיגיע הדבר האמיתי – חלב טרי, בטמפרטורה מדויקת של 37 מעלות צלזיוס, בזרימה מדויקת, במארז יפה, רך, ריחני וחמים והכי חשוב – כזה שמחוברת אליו אמא –
נא להכיר – סרבן בקבוק.

הם לא משתכנעים מחיקוי הפלסטיק הזה, עם או בלי ביספנול.

אז קודם כל – הם בחברה טובה. בזמן האחרון פנו אלי בערך פעם בשבוע אמהות עם סיפור כזה. וכמו תמיד כשאני נתקלת בנושא אחד מספיק פעמים זה דוחף אותי להגיע לכתוב עליו.

וזה גם אומר שהם תינוקות אינטילגנטיים, בעלי רצון אישי חזק, בטחון עצמי, נחישות ויכולת שליטה בחייהם.

אם זה לא מרגיע אותך עדיין אז אני אשתף אותך בידע ובתובנות שלי בעניין.

בשורה התחתונה – עוד לא שמעתי על תינוק שלא אכל בסופו של דבר כך או אחרת גם כשהציצי, ביחד עם האמא שמחוברת אליו, לא היה בסביבה.

ולפני זה –

ברוב, אם לא בכל המקרים, הבעיה היא לא טכנית – כלומר אם הם רק ירצו הם יאכלו מצויין גם מהבקבוק. הבעיה היא עקרונית.

מקרים מיוחדים יתאפיינו כנראה בצורה קצת שונה – נניח תינוקות שפטמת הבקבוק גורמת לרפלקס הקאה או שיש איזשהי בעיה אמיתית שבאה לידי ביטוי בעוד דרכים. אני לא נתקלתי עדיין במקרה כזה אבל אם אתם חושדים שבמקרה הספציפי שלכם הבעיה אינה סרבנות עקרונית חשוב לפנות ליעוץ אישי.

מי שיכול להחזיק בעקרונות (ואפילו אם הוא בן חודשיים) יכול לקחת אחריות על הבחירה שלו בנוגע לתזונה של עצמו. תינוק/ת שמספיק נחושים לא לאכול מבקבוק הם לרוב גם מספיק חזקים, בריאים ובעלי יצר השרדות מפותח שאם הם מעדיפים לא לאכול מבקבוק בשלב ראשון פשוט צריך לכבד את החלטתם ולא להיות מודאגים יותר מדי. הם לא ירעיבו את עצמם בצורה שתפגע בהם ושביתת הרעב בה הם פתחו לא תזיק להם בשום צורה בשלב המיידי.

אני מכירה כמה תינוקות (יש לי חברה טובה שזה כבר התינוק השלישי שלה שעושה שביתות רעב בימים הראשונים שהיא חוזרת לעבודה משבע וחצי בבוקר ועד ארבע וחצי אחה"צ שהיא באה לקחת אותו) שבאמת לא אוכלים כשהם לא עם אמא למשך כמה ימים. בהדרגה הם מבינים שזה לא הולך להשתנות ומוכנים להתרגל לבקבוק ובסופו של דבר העניין נפתר ללא כל מאמץ מיוחד.

אז אחרי ששיחררנו את האחריות והבנו שהם עשו בחירה אפשר לראות איך בכל זאת מקלים עליהם את המעבר.

לפעמים זה סוג הפטמה. ניתן לשנות את סוג הבקבוק. לפעמים עוזר להשתמש בבקבוק פלייטקס שהפטמה שלו היא מגומי רך חום כמו המוצצים שהיו פעם.

גם תינוק שלא מוכן לקבל בקבוק יאכל בד"כ בלי התנגדות עם ישקו אותו בעזרת כפית או בעזרת כוסית (שימו לב שהיא לא עם שוליים חדים אלא מעוגלים). פשוט מחזיקים אותם בחצי ישיבה ומוזגים בעדינות לפה. זה בהחלט יכול להיות מספק. מכיוון שזה לא דומה בכלל להנקה אז זה לא נתפס כתחרות או כתחליף אלא כמשהו אחר לגמרי ולכן לא מעורר התנגדות (כמו שהם לא מתנגדים להכניס לפה צעצועים או להתחיל מוצקים). החסרון הוא שזה יותר איטי ושנשפך יותר חלב.

חשוב כמובן לנסות שמי שנותן את הבקבוק זה לא אמא ולנסות לעשות את זה כשאת לא בבית.

אצל תינוקות גדולים יותר שהם כבר ממש יכולים לשחק בצעצועים ניתן להכניס בקבוקים לסלסילת הצעצועים ולהוציא את זה כמו כל צעצוע אחר וכך ליצור חשיפה והכרות וליַדֶד אותם עם הבקבוק לא בסיטואציה שקשורה לאוכל וכשאין את ההקשר של בקבוק=מנסים לגזול ממני את ההנקה ואת אמא.

בכל מקרה חשוב לא ליצור פה מאבק. מאבק רק מגביר את ההתנגדות וגם מייצר מטענים שליליים ולא טובים בנוגע לאוכל שיוצרים הקשרים לא נכונים לנושא באופן כללי. זה נכון לאורך כל החיים – לא כדאי להכריח, לתמרן, להתכנן ולשכנע ילד לאכול. כשילד רעב, אם אין לו מחלה כלשהי שמשבשת לו את המנגנונים הטבעיים, הוא יאכל. אולי פחות ממה שחשבנו, אולי יותר מאוחר אבל הוא לא ירעיב את עצמו. כל העניין שאנחנו עושים סביב זה משאיר לנו אח"כ ילדים שהופכים להיות מבוגרים עם תסביכים שקשורים לאכילה. אכילה כענישה עצמית, כפיצוי עצמי ועוד.

תציעו להם – ירצו יקבלו, לא ירצו, לא יקבלו. תסמכו עליהם.

אשמח אם הורים שהיו להם ילדים סרבני בקבוק ישתפו ויספרו על ההתמודדות שהיתה להם עם זה.

אחרי נסיון עם סרבני בקבוק רבים מגיל חודש והלאה, כאלה שסובבו את הראש, צרחו, צמו ולא אפשרו לאמהות שלהן לצאת מהבית – אני יכולה לומר שיש דרך בטוחה להצלחה והיא יכולה להעשות עם הרבה כבוד, הכלה ויצירתיות.
הורים שמרגישים צורך בעזרה בתהליך מוזמנים לפנות אלי.

רוצים לדעת מה כולל התהליך? קראו את דף ההסבר המצורף ולאחר מכן, מלאו את השאלון המקדים והתקשרו לתאם שיחה יעוץ.

והנה תמונה של עדי ובתה ששלחה לי בגאווה אחרי תהליך שנראה היה בלתי אפשרי והפך לאפשרי ביותר.

"הי נעמה,
 שוב רציתי להודות לך על העצות המועילות. "
image

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







5 Responses to סרבני בקבוק – תינוק לא מוכן לאכול מבקבוק

  • מכתב מלקוחה:
    "כשגיליתי שאני בהריון עם ליה, בתי השניה, היה לי ברור שאניק אותה לאחר שתיוולד.
    את בתי הבכורה לא הנקתי, אבל ידעתי שהפעם אני לא מוותרת.
    להפתעתי, לאחר הלידה ליה ינקה יפה והכל הלך חלק. לא הייתי זקוקה ליועצת הנקה בשלב זה אבל לא תיארתי לעצמי שאצטרך לפנות לייעוץ כשארצה להפסיק להניק הנקה מלאה.

    לראשונה, הצעתי לליה בקבוק עם חלב שאוב כשהיתה בת חודש וכבר אז היא סירבה לאכול מבקבוק. השבועות חלפו ומידי פעם הייתי מציעה לה לאכול מבקבוק, אני, בעלי, סבתא, אבל תמיד התגובה היתה סירוב. מבחינתה הבקבוק היה עוד צעצוע.

    כשליה היתה בת 4 חודשים התחלתי להילחץ, נותרו חודשיים עד חזרתי לעבודה ורציתי גם זמן לעצמי, לצאת מהבית ליותר משעה- שעתיים. הלחץ והייאוש עשו את שלהם.
    שיתפתי את כל מי שהיתה מוכנה להקשיב בסרבנות של ליה וכמובן כמספר המקשיבות כך מספר העצות שקיבלתי- תרעיבי אותה, תעבדי עליה עם סוכר ענבים, תני לה בקבוק באמצע הלילה כשהיא ישנונית ועוד ועוד דברים שלא עבדו או שפסלתי מראש.
    מתוך חוסר אונים קראתי אינספור מאמרים וכתבות על סרבני בקבוק בניסיון למצוא איזו נוסחת קסם, איזה פתרון על שלא חשבתי עליו עדיין, עד שנתקלתי במאמר של נעמה על סרבני בקבוק באתר עמק פורה.

    המאמר של נעמה גילה לי גישה חדשה ורעננה לנושא וצורת הסתכלות אחרת. יצרתי קשר עם נעמה וסיפרתי לה את הסיפור שלי ושל ליה והתחלנו בתהליך שמטרתו מבחינתי היתה לגרום לליה לאכול מבקבוק ולהפחית הנקות בהדרגה, כך שאניק אותה בבוקר ובערב בלבד.
    נעמה בנתה תכנית הדרגתית לפי ימים שבסופו אמורה להתגשם המטרה הנכספת. התחלתי את התהליך עם המון ספקות, בלבול וחשש. מהר מאור התברר לי ולנעמה שלליה יש תוכניות משלה ושהיא לא משתפת פעולה עם התוכנית המקורית, דבר שרק הגביר אצלי את המתח והספקות לגבי הצלחת התהליך.
    כבר ראיתי את עצמי מודיעה שאני לא חוזרת לעבודה…
    נעמה עם המון סבלנות ומחשבה יצירתית, הכל בשיתוף פעולה עמי והתחשבות ברצונותיי, ליוותה אותנו במשך שבועיים שבסופם ליה התחילה לאכול מבקבוק, ואפילו בקבוק שאני נותנת לה. כיום ליה שותה בקבוקים בלי קושי למרות שהיניקה היתה ונשארה הדבר האהוב עליה.

    שוב תודה ענקית על הליווי בתהליך המעבר של ליה.

    גיל"

  • נעמה היקרה,
    שהייתי בהריון היה ברור לי שאני רוצה להניק, אבל אמרתי שאני זורמת אם ילך אז מעולה ואם לא אז נזרום…
    ההתחלה הייתה יחסית חלקה וליאל התגלתה כיונקת יעילה , שתינו פשוט נהנינו מההנקה!
    אפילו מההתחלה שרציתי להמשיך לישון יצא שבעלי נתן לה פעם בשבוע בקבוק ופתאום בגיל חודשיים הגברת החליטה שזה לא מתאים לה יותר… לעולם לא חשבתי שזה יכול להיות ולזה אף אחד לא הכין אותי 🙂
    הילדה פשוט כמו שכתבת בכתה והעדיפה להמשיך לישון ולא לאכול ממנו!
    אז רציתי להגיד תודה בעיקר על ההקשבה והתמיכה גם בשעות מעצבנות ועל בסיס יומיומי, מה שהייתי צריכה יותר ונראה לי אפילו יותר חשוב וכמובן על העצות החשובות והנכונות. ( פסיכולוגית זה גם כאן )
    אז היום, היא מסכימה לאכול אולי 30 אבל מאמינה שתגדיל כמויות ובסוף תסתדר:)

    אז תודה ענקית , לא הייתי מצליחה לעבור את זה ( גם נפשית ) בלעדייך

  • רק רצינו להגיד תודה!
    כשהכנסנו את הקטנה לגן בגיל חצי שנה ולאחר שרק ינקה, היא לא היתה מוכנה אפילו להתקרב לבקבוק. הגננות אמרו שכזו סרבנות לבקבוק לא ראו ואנחנו התחלנו להתייאש. כבר חשבתי על תרחישים שבהם אצטרך לרוץ כל כמה שעות מהעבודה להניק…
    נעמה עזרה לנו להתמודד עם שביתות הרעב של החמודה, ולאחר שלושה ימים היא התחילה לאכול מבקבוק חלב שאוב. היא סרבה בתוקף לטעום תחליף וחזרה לשביתות הרעב אבל לאחר יומיים נוספים עם ליווי של נעמה היא אוכלת תחליף בשמחה ואנחנו רגועים!
    ממליצים בחום על הליווי של נעמה, אין ספק שהגישה, הידע והניסיון שלה עושים את ההבדל.
    שוב תודה!
    הגר וארנון

    • תודה על המשוב החיובי.
      שמחתי מאוד לעזור ואין ספק שהעבודה שלכם כצוות נחוש השפיעה על אורך התהליך.

  • משתפת במייל מאחת מהבוגרות הטריות של התהליך –
    זהר, התחילה את התהליך במצב הזה:
    כשמציעים לתינוקת בקבוק היא: "מכניסים לה את הפטמה לפה והיא משחקת איתה מצד לצד מוציאה עם הלשון לא עושה את הפעולה של המציצה, לאחר כמה דקות בוכה ומסרבת לבקבוק שוב"
    ולאחר התהליך הגיעה למצב בו התינוקת עברה לאכול מבקבוקים באופן חופשי והאם החליטה לעבור לגמילה מלאה מהנקה.

    והנה המכתב שכתבה לי בסוף התהליך ואני מפרסמת (ברשותה כמובן)
    "שבוע טוב נעמה,
    קודם אני יתחיל בלהודות לך.
    תודה רבה מכול הלב על התמיכה והעזרה בתהליך….. תודה על ההקשבה ואכפתיות והדרך שליווית אותי.

    טוב, התהליך לא היה קל ופשוט, היה כמו רכבת הרים … עליות ומורדות.
    בתחילת התהליך היה לי ציפיות גבוהות שזה יצליח צי'ק צ'ק, בלי בעיות… אבל היו קשים בדרך עם תסכול וייאוש – ומחשבות שאולי מה שאני עושה כאמא לא טוב לילדה.

    הדבר הכי טוב שלמדתי זה לעשות שינוי חשיבה, כלומר, כל פעם שניסיתי לתת בקבוק והילדה סירבה הייתי בלחץ
    שהיא לא אוכלת "מה אני לא נותנת לה אוכל"… "אני מרעיבה אותה"… " מתעללת בה" – היה כואב לי לראות אותה בוכה מרעב ומעייפות – אז פשוט צריך לחשוב אחרת, "יש אוכל …את לא רצית…"

    וצריך הרבה הרבה סבלנות, מזלי שיש לי הרבה ובשפע… כל הזמן אמרו לי ללכת להיות מורה/גננת כי יש לי סבלנות… ואני בכלל לא מהתחום הזה.
    כולם היו אומרים לי "בסוף היא תיקח בקבוק לא תהיה לה בררה"…ואני שאלתי "מתי הסוף הזה יגיע?"
    להניק לא היה לי קל… לדעתי זה לא משהו טבעי…צריך לדעת להניק בצורה נכונה…וממליצה לכולם לפני שמחליטים להניק ללכת לקורסי הנקה , זה עוזר מאוד.
    הרי ידע זה כוח – וכשאין ידע אין כוח ותסכול.
    הקושי שלי בהנקה היה חוסר וודאות לכמות שהיא אוכלת, תסכל אותי לא לדעת כמה היא אוכלת, הרי היא יונקת ונרדמה. אחרי חצי שעה/שעה מתעוררת שוב… תסכל אותי שכל היום הייתי מתעסקת בהנקות והיא הייתה על הידיים שלי.
    אין ספק שאני מסתכלת על הכוס המלא, היה כיף לראותה מוצמדת אלי ויונקת, וקרובה אלי.
    ולדעת שנתתי לה את האוכל הכי טוב שבעולם – כי אין בעולם על חלב אם.

    לסיכום החוויה והתהליך,
    להניק בשילוב עם בקבוק – לתת לאב להיות חלק בהאכלה של התינוקת, וגם לאמא לצאת להתאוורר ולא לדאוג לחזור תוך שעה.
    וסבלנות – להקשיב לילדה ולכבד את רצונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *