על נשים,לידות ושליטה .

אנו הנשים  במאה ה-21 חיות במרוץ:  לימודים, קריירה, זוגיות, משפחה, ילדים, ואיך לא הירושות מסבתא : בית נקי ואוכל חם, ורצוי בריא ומלא בערכים תזונתיים. החברה מצפה מאתנו, ואנו מקבלות את המסר היטב, לבצע את כל המטלות ביעילות ובשלמות.

שליטה וארגון, הופכים  את המרוץ לאפשרי: רובנו מתנהלות עם לו"ז כתוב במחשב, ביומן, חלקנו עוד מצליחות לארגן את סדר היום בראש. אנחנו יודעות מה עלינו לעשות בכל שעה משעות היום: המרוץ מתחיל כבר בבוקר, שעת הקימה, צחצוח השיניים, בגדים, איפור, ארגון הילדים, יציאה מהבית, חישוב הזמן המדויק שיש לי להיפרד מהילד בגן, ועד הגעה בפקקים של הבוקר לעבודה. בעבודה עלינו להיות יעילות, מדויקות ובשליטה מלאה, על מנת להספיק לצאת בזמן לקחת את הילדים מהגן או לשחרר את הבייביסיטר, ולהספיק להגיע גם לרופא לסקירת מערכות.

סדר היום המאורגן מופר לפתע על ידי אירוע בלתי צפוי: הלידה!

הלידה מפגישה אותנו מול מצב בלתי מוכר, בו עלינו לשחרר הכל: את הלימודים, את הקריירה, ואפילו את הילדים שהשארנו בבית, ולהתרכז רק בלידה עצמה.

הלידה מתחילה בזמן שלה. אין לנו יכולת לשלוט על הזמן שבו היא תקרה: לפני שסיימתי את הפרויקט בעבודה, לפני שקיפלתי את מכונת הכביסה, לא הכנתי עוד תיק לידה, אני עוד לא מוכנה, ומישהו הזיז את התכנון והשליטה שלי. או לחלופין סיימתי כבר הכל, הכל מוכן, בעבודה, בבית, הבייביסיטר מחכה להודעה.  כבר 10 ימים ולא קורה כלום! מתי יתחילו הצירים? האם ם יעירו אתי מהשינה בלילה? אולי תהייה לי ירידת מים מביכה בסופר? האם בן זוגי יהיה בבית או שהוא יהיה בעבודה ויתקע שעה בפקקים עד  שיגיע? האם הוא ישמור על קור רוח? האם הוא יתעלף? האם הוא יגיב באופן שאנחנו מכירות אותו בדרך כלל מגיב? איך יהיה הצוות בבית החולים? האם הם יהיו נחמדים? האם יתייחסו בכבוד? האם הם יצעקו עלי?

הכי חשוב! איך אני אהיה? האם אהיה אותה אישה חזקה שאני מכירה, שמתמודדת אם כל דבר  או שאהפוך להיסטרית צרחנית שלא מסוגלת לעמוד בכאב?

חוסר וודאות, חוסר תכנון, חוסר שליטה… אנחנו אבודות. .פחד היסטריה חרדה…

 והסיפור בדרך כלל לפני הלידה השנייה  הוא:

 עשיתי הכל : עשיתי קורס לידה טבעית, קראתי באינטרנט, עשיתי יוגה, תרגלתי נשימות, והייתי בטוחה שהלידה תהיה בדיוק כמו שתכננתי. אבל זה לא עבד…

ופתאום מצאתי את עצמי בלידה שלא מתקדמת, או כאבים מטורפים שלא הכרתי, וכלום לא עזר כל מה "שעשיתי",  ופתאום היה זירוז, ואפידורל. הכל נתקע, פתאום ירד הדופק ומצאתי את עצמי בקיסרי. אני לא מבינה למה כל זה קרה. הרי באמת רציתי לידה טבעית. בדרך כלל בחיים מה שאני רוצה אני משיגה.

 המסקנה היא שהפעם צריך לעשות משהו "אחרת" אבל מה לעשות אחרת?

אנחנו צריכות לבדוק את החוויה של הלידה הקודמת ולנסות להבין מה לא עבד:

לא מה לא עבד בראש, כי בראש היה בסדר…

מה לא עבד בגוף או בתת- מודע. מקומות שאינם מוכרים לנו.

אחד הדברים החשובים כדי להגיע לחוויית לידה מעצימה, היא לקבל שכאן אין לנו שליטה. אנחנו חייבות לקבל, ולהכין את עצמנו שהחוויה לא צפויה. להבין שכאן אנחנו לא שולטות, אלא מקבלות את מה שאמור להיות: היום השעה , הקלות או הקושי.
מאד קשה ומאד מפחיד ,בייחוד לנו שרגילות "לשלוט " בכל.

אחד התרגילים שעוזרים הוא לקחת נשימה עמוקה ולדמיין את עצמך בדיוק בסיטואציה שממנה את מפחדת.
אם את מפחדת למשל מקיסרי כיוון שחשובה לך ההתאוששות המהירה נסי לדמיין מה תעשי אם בכל זאת ולמרות הכל תאלצי לחוות קיסרי.
אני בטוחה שתמצאי דרך להתגבר על הסיטואציה, אולי יהיו אלה אנשים שתגייסי לעזרה, אולי משפטים שתגידי לעצמך שמחזקים אותך או אולי אפילו ההבנה שמנוחה ארוכה והסכמה לתת לאחרים לקחת אחריות יכולה להיות חוויה שיש בה משהו חיובי.
אם את מפחדת מאפידורל שיגרום לך לחוסר שליטה ושותפות בלידה, תוכלי לדמיין את עצמך אחרי שבכל זאת לקחת אפידורל מוצאת את הדרכים שבהם תוכלי להיות כן שותפה בלידה , אם זה בכניסה פנימה והתחברות לתינוק, אם זה בדמיון הפתיחה שמתקדמת או אם זה בתפילה ושינון משפטים שאת מתחברת אליהם,או בכל דרך שמתאימה לך.
הסוד הוא שכאשר אנו מדחיקות את הדבר שממנו אנו מפחדות לא רוצות לחשוב או לדמיין אותו הוא לא נעלם אלה להפך מתחפר עמוק בפנים.
אבל כאשר אנחנו עוזרות אומץ ומסתכלות לתרחיש שאנו לא רוצות ישר בעיניים , ומוצאות את הדרך להתמודד עם הסיטואציה אם היא אכן תגיע . הסיטואציה מאבדת מכוח הרתעתה ואנו כבר הרבה פחות מפחדות ממנה .
אנו יכולות לקבל את העובדה שאכן אין לנו שליטה לפחות לא שליטה מלאה במה שעומד לקרות, אבל אנחנו יודעות שגם אם התרחיש הלא רצוי יקרה אנו נוכל למצוא את הכוחות להתמודד אתו.

הרבה פעמים כשאנרגיית הפחד מתמעטת  אין אנו מושכות לנו את הסיטואציה. וגם אם כן אנחנו נסתדר אתה.

כן הלידה מפגישה אותנו עם מקום שאנחנו בעיקר מקבלות תרחיש ולא יכולות ליצור אותו זה מקום קשה ולא טבעי. אבל היא גם מפגישה אותנו לעיתים עם  כוחות "שלא ידענו שיש לנו", שאף פעם לא השתמשנו בהם. הכוחות שלא באים מהמח, שלא באים מהתכנון, שבאים ישירות מהמקום הגבוה שלנו, שבדרך כלל אנחנו לא יודעות שהוא קיים.

ישנו מוקש, אנחנו שרוצות כל כך לעשות כדי שזה יתקדם…חייבות להפסיק לעשות!

שלב זה הוא הזמן לשחרר הכל, אין יותר מחשבות, אין יותר מח, אין יותר אני כמו שאני מכירה. אני עוזבת הכל ונותנת לגוף לטבע לגורל וגם למזל לעשות את שלו . אני מתנהגת כמו שאני אף פעם לא מרשה לעצמי . אני הופכת למשהו שאני לא מכירה…

אין מח אין מחשבה אין רציונל … רק אז אני יולדת!!!

 תודה לטבע שנתן לנו הנשים את ההזדמנות לחוות חוויה זו בבריאות ובשמחה, ולא לגלות זאת במחלה וצער.

קחו מתנה זו, היא קשה, היא כואבת, כך תגלו את עצמכן כמו שמעולם לא הכרתן.

 אל דאגה! השליטה תחזור! התכנון יחזור! תמיד זכרו שיש לכן עוד יכולת, שבמידת  הצורך אפשר להשתמש בה.

לא נעים להגיד: החיים לא צפויים ויש הפתעות, ואי אפשר לתכנן הכל. חבל!!!

ג'יני אושרי-מטפלת בדמיון מודרך-דולה- הכנה ללידה בדמיון מודרך

   052-2449661 

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *