על פחדים בהריון ולקראת הלידה

על פחדים בלידה וגם בהריון…

בכתבה הזו אציע הסתכלות קצת אחרת, מרחיבה ומאפשרת על פחדים בהריון ובלידה.
ראשית חשוב לומר, שזה מאד נורמלי שאישה תחווה רמה מסוימת של פחדים בהריון ולקראת הלידה.
הפחדים בדרך כלל באים בגלים. תקופות שכן ותקופות שלא. וזה טבעי.

למען האמת, אם לא היינו מפחדות, זה היה לא נורמלי!

ולמה יש פחדים?
אנחנו מגדלות יצור אנושי חדש בתוכנו, ואחראיות לו לחלוטין. כל קיומו והרווחה שלו תלויים בנו. זו אחריות טוטאלית ולמשהו שמאד יקר לנו. סביר שנפחד. הפחד הוא מנגנון הגנה טבעי שגורם לנו להיות דרוכות וקשובות לכל מה שהתינוק צריך.
הלידה גם היא מגלמת מוקד של פחד, שהרי אנו הולכות לקראת אי וודאות משמעותית שסיכונים כלולים בה. איך לא נפחד?

ההקדמה הזו באה לבסס את התחושה, שמותר לפחד. זה נורמלי, ואפילו עם הגיון של הטבע.

אבל… בכל זאת,
לפעמים הפחדים נהיים קצת לא פרופורציונאליים. או מעיקים\לא נעימים\שואבי אנרגיה –
ואז כדאי להקדיש קצת זמן ומחשבה (ורגש) כדי לבדוק מה יש שם, לאזן אותם,
ואפילו להרוויח רבות מההבנה וההכרה שלהם.

כי זאת ההצעה שלי:
יש נטייה לנסות לסלק פחדים, להעלים אותם לפוגג, למסמס.
זה טוב ונעים כשפחדים מסתלקים.
אבל יחד עם ההעלמות שלהם, אנחנו מפסידים את האינפורמציה שיש בהם עבורנו.
אז במקום לסלק, מציעה לנסות להקשיב. כן, ממש להקשיב לפחדים.

ולמה?
א. כי אם לא נקשיב לפחדים שלנו, ואפילו אם ייעלמו, מטיבם הם יוסיפו לצוץ במקומות שונים ומשונים. לפעמים במחוזות הרגש או המחשבה ולפעמים במחוזות גופניים. כי אם יש בנו פחדים, יש בהם אנרגיה שרוצה לצאת ורוצה לקבל ביטוי. ואם לא יצאו ויתבטאו בדרך אחת, אז זה יקרה בדרך אחרת.
מנסיוני בקליניקה של ליווי רגשי לקראת לידה, במהלכה כדולה או לאחר לידה- אני רואה הרבה מקרים בהם פחדים שהיו והושתקו באים לידי ביטוי בכאבים שונים, בחילות, חולשות, התנתקות רגשית ועוד.

אם יש בכם פחדים- יש לכן מתנת אמת: נתיב פתוח וזורם לעניינים משמעותיים בתוככם.
עכשיו, בחלון ההזדמנויות הנדיר סביב הלידה, אפשר גם להגיע לשורשי הדברים. גם להכיר וגם לנגוע ולשנות ולחוות תהליכי צמיחה, שינוי וריפוי.

לדוגמא: אישה הגיעה אלי עם כאבים באגן. ניסתה שיאצו. עזר קצת לכמה שעות אחרי כל טיפול ואז הכאב חזר.
במפגש בינינו הסכימה באומץ לחוות את הכאב, להכיר אותו, לשהות איתו מעט… ואז, מה קרה?
כמו בד"כ, הגוף, מש׳הסכימו׳ להקשיב לו ולמה שיש אצור בו להגיד, השתנה קצת והתחושות הגופניות השתנו מעט. עלו הקשרים אישיים סביב הריון קודם ועובר קודם שלא הגיע לעולם. פתאום היה מרחב ברגש להפרד מההריון והעובר ההוא. ופתאום (כן, זה די פתאום קורה לפעמים) האגן הרגיש אחרת.
הכאבים החזיקו את החוויה הקודמת שלא היתה אליה פניות. הגוף ׳שמר׳ וזכר עבורנו על הזכרון והמשמעות שלו. כשהיתה בנו יכולת לגשת לטמון בכספת הזו מהעבר, רגשות מהעבר התארגנו קצת אחרת, ואז גם הכאב לא היה נחוץ עוד.

ב: לפחדים שלנו יש משהו להגיד לנו. משהו שיגיד לנו איך כדאי לנו להתנהל.
אם באמת נותנים מקום לפחדים, ומקשיבים לכל מה שיש להם להגיד לנו, אז לאט לאט מתקלפות קליפות, ומתחת מתחת, יש בהם, בפחדים, ידע לגבי איך נכון לי להתנהל.

לדוגמא:
אישה שפחדה מהלידה המתקרבת מאד. רק המחשבה עליה גרמה לה לחולשה ולסחרחורת. אפילו שקלה (בעצת רופאיה) לעבור ניתוח קיסרי כדי לא לגרום לעצמה התעמתות קשה עם הפחדים.
אבל היא בחרה לנסות קודם דרך שונה.

הקשבנו לפחד. נתנו לו הרבה לגיטימציה, תוך כבוד והבנה למנגנוני ההגנה שבו. לאט לאט התחילה להרגיש שהיא מסוגלת -לא לנגוע בפחד- אבל כן לשהות לצידו… לאט לאט, השהייה והפגישה איתו נעשו פחות מאיימים והיא החלה להיות מסוגלת למפות את רמות הפחד ואת התחושות השונות שמהדהדות אצלה מול אספקטים שונים של הלידה.

פרטנו את התסריט של הלידה המשוערת (וגם הקודמת) לסיטואציות מבודדות. ולאט לאט (לאט לאט אבל תוך 3 מפגשים סך הכל) עלו בה הבנות מאד קונקרטיות לגבי מה מהווה טריגר עבורה (ש׳הזניק׳ את הפחדים ואת תחושות העוררות הגופניות). אלה היו קולות רמים (מיילדת, ואפילו נחמדה, שדברה בקול רם), יותר מאשת צוות אחת בו זמנית בחדר הלידה, פתיחת וריד עוד לפני שהצירים ממש משמעותיים, חשיפה פיזית, ועוד.

כך שהבנו שתחת הכותרת הכללית של ׳פחד מלידה׳ או אפילו חרדה, מסתתרת אינפורמציה מעשית ונקודתית לגבי הלידה הקרבה.
בעצם לא היתה חרדה מהלידה באופן כללי  (כמעט תמיד זה כך)
אלא מרכיבים ספציפיים בלידה שבתוכה!
רכיבים שהרגישה שעלולים לפגוע בה באיזשהו אופן.

והרי בלידה אנו כל כך רגישות לבחוץ. הרינו כמתפקעות מבפנים החוצה. כל אמירה או התרחשות בחוץ, יש להן היכולת לחדור הכי פנימה ולהגיע למוקד הנפש והרגש שלנו. זו איכותה של לידה.
הגוף ׳מדבר׳ בדרכים משלו, וצריך (לפעמים) להקשיב לו בדרכים שלו.
כך גם הבנו ביחד לאיזה תנאים היא זקוקה כדי ללדת בטוב:
(רוגע, פרטיות, נעימות, תחושה שהמלווים כל הזמן שומרים עליה, שנזכיר מדי פעם שאלות שבקשה שנשאל או משפטים שהכינה מראש, ועוד ועוד תובנות פרקטיות).

כל אלה הגיעו רק אחרי (!) שהקשבנו לפחדים שסחררו ואיימו לנתק אותה.
ויותר מכך, היא הבינה שתחילת תחושת הפחד הגופנית מסמנת לה שקורה משהו שלא טוב לה. כך שהיא צריכה להשתמש בתחושות הגופניות כדי להבין ולתקשר החוצה את המתחולל אצלה. כל פעם שהחרדה עולה (ואיתה תחושת הסחרור הגופנית), סימן שקורה משהו שהיא צריכה שיקרה אחרת. התחושה הפיזית של הפחד הפכה לאט לאט מאויבת ליועצת…

 

ולפעמים עוד דבר קורה:
מתקימת בנו תנועה מתישה של המחשבות והרגש בין פחד לאופטימיות, בין פסימיות לתחושת עצמה.
ברור ששניהם קיימים בנו ברמה כזו או אחרת.
אבל אני מדברת על: "אני מתה מפחד מהלידה… לא, זה יהיה בסדר… אבל הקטע הזה (צירי הלחץ נניח) ממש מלחיצים אותי… אבל אני יודעת שהגוף שלי יודע ללדת…"
וכו וכו וכו, במין תנועה בלתי נפסקת בין צד אחד לצד שני.

אז מה שאני אומרת הוא:
שכדאי מאד לא לנוע בין שני סעיפים שוב ושוב. זה מאד מעייף!

אז במקום זה, כששני החלקים הללו קיימים בנו:
להקשיב ולבסס אמון ותקשרות עם כל צד בנפרד.
מה זאת אומרת?
לתת ייצוג לאמונה ולביטחון – לחקור וללמוד, להגיד ולכתוב לעצמי, ולהכיר עד הסוף את החלק בי שמאמין, בוטח ויודע.
ואז-
להזמין לשיחה את הפחד.
(אחרי שהקשבנו ונתנו ביטוי מלא לצד שמרגיע ומכיר במשאבים האישיים, הוא לא יקפוץ שוב ושוב ו'יתערב' לנו בשיחת ההיכרות החשובה עם הפחדים שלנו. זוכרות? יש להם אינפורמציה חשובה עבורנו, גם אם חלקית)

כולן מפחדות אבל כל אחת ממשהו קצת אחר או בצורה אחרת. שווה לך להכיר את עצמך והחלקים ה'לא פוטוגניים' האלו שלך. הם יהיו שם גם בלידה.
מפגש עם ליווי, בדרך כלל יותר קל, להתעניין ולדעת בדיוק ממה אנחנו מפחדות.

ממש, להוציא את המפלצת מהארון.
אז,
גם היא לא תהיה כל כך מפלצת. וגם, מתחת לפחד בד״כ יש ידע לגבי מה ואיך נכון לי לעשות.
ויש יכולת לבדוק מה מתוך זה תלוי בי (אפשר להשפיע), מה ב'מערכת' (כנ"ל) ומה, בגורמים שמעבר לשליטתנו (לנסות ולקבל בגמישות).

לסיכום, כמו כל דבר בחיים, בגישה אל הפחדים, כדאי לא:
להתעלם (זה כנראה יצוץ)
או לסלק (בד"כ לא עובד)
או לנקוט באלימות (לפורר למשל. החלקים הללו 'המפחדים', לא עובדים בשום דבר אחר, לא כמוך. זה הדבר היחיד שהם עושים. בד"כ הם דבקים במטרה שלהם – ללמד אותנו משהו- ומאד עקביים)

אלא מה כדאי לעשות עם הפחדים?
ליצור תקשורת מכבדת עם החלק הזה שבי שמפחד. הוא לא ינהל אותי אלא להפך. בזה שאני מקשיבה לו, ברור גם לי וגם לו שאני המובילה את התהליכים פה. מעכשיו, לא הוא יהיה זה שינהל אותי ואת התנהגותי ויצוץ מתי שירצה ללא שליטה שלי.
נקשיב להם (לחלקים בי שמפחדים, חרדים, חוששים, פסימיים) בחמלה ובעוצמה, והם גם יעברו שינוי (אולי יעלמו) וגם יספקו לנו מידע נדיר וחיוני (ממש מתוך הידע של הגוף) לגבי מה ואיך נכון לנו.

בברכת לידות טובות, בריאות ושמחות,
והריון והורות עם פחדים בפרופורציות 🙂

באהבה,
לילך


 

אם את מסתקרנת לחקור או לשמוע יותר,
אם עלתה לך שאלה, צורך בשיתוף או בירור–

מוזמנת לפנות אלי.
אשמח לשוחח!
בטלפון, בפרטיבמייל
בדף האישי שלי
050-7946006

באהבה,
לילך

גְדֵלִים – מהריון להורות
לילך בנימיני-קורש
מדריכת הכנה ללידה ודולה * מדריכת הנקה * ייעוץ הורות בגישת 'הורות מכבדת' * ליווי רגשי בשיטת BOT
7946006 -050 מושב מרחביה 6523602 –04
Lilach@Gdelim.co.il                                        www.Gdelim.co.il        

 

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *