מוצץ כן או לא

מוצץ כן או לא

הרבה הורים מתלבטים בשאלה "מוצץ כן או לא".
אני לא מומחית בנושא המוצצים ובכל זאת לאורך השנים מסתבר שנאספו אצלי מידע ומחשבות והנה הם לפניכם.

יש תינוקות שמתחברים למוצץ בקלות, יש כאלה שקצת פחות ויש כאלה שהם סרבנים רציניים.

תינוקות יונקים בד"כ יותר סרבניים כי הם רגילים למרקם אחר לגמרי.

באופן כללי, תינוק שהוא יונק כדאי לחכות עם המוצץ לפחות חודש עד לביסוס ודאי של ההנקה מכיוון שמוצץ יכול להרגל תינוק לפתוח פה קטן וגם לחפש משהו בולט וברור (והפטמה שלנו לעיתים שטוחה יחסית, רכה והתחושה שלה פחות ברורה בפה). קצת כמו להתרגל לאוכל מתובל מאוד ואח"כ לנסות לאכול ירקות מאודים.

חשוב גם לבדוק את עצמנו:
– האם בטוח שהתינוק שבע ושאנחנו לא מושכים אותו עם מוצץ במקום להאכיל אותו.
– האם פשוט קשה לנו לשמוע אותו בוכה ולכן אנחנו "סותמים לו את הפה" ואולי הוא היה צריך מענה שיותר קשוב לצרכים שלו.
– האם זה צורך שלו או שלנו.

לתינוקות יש צרכים רבים – תזונה, חימום, החלפת חיתול, עזרה עם גזים ובעיקר הרבה מגע ותשומת לב. לפעמים מה שהם צריכים זה הורה קשוב שיכול להכיל את הבכי ולהעביר מסר לתינוק שיש לנו את היכולת להכיל אותו גם כשקשה לו,
אחרת, אולי, כשהוא יהיה גדול ויהיה לו בא לבכות או לצעוק או לשתף מישהו בקשיים הוא יקח סיגריה, או יפתח את הפריזר ויוציא את הגלידה כי המסר שהוא קיבל הוא שצריך לשמור בפנים, להעסיק את הפה ולשתוק.

יש בהחלט תינוקות עם צורך מציצה מוגבר, שהוא הרבה מעבר לצורך שלהם באכילה ובמצבים כאלה, גם אמהות מיניקות יכולות להעזר מאוד במוצץ.

כשאני חושבת על זה, בגלל שאכילה מבקבוק היא מהירה יותר, אז כנראה שלתינוקות יש גם פחות זמן למלא את הצורך שלהם במציצה תוך כדי האכילה ובטוח יש להם צורך חשוב להשלים באמצעות מציצה של משהו אחר.
הצורך במציצה קשור לכמה דברים, לאינסטינקט הבסיסי של האכילה, לקשר שבין השרירים הטבעתיים בגוף (לפי שיטת פאולה) שאז המציצה היא זו שעוזרת להפעיל את תנועת מערכת העיכול ומסייעת לתינוק לעכל ולעשות קקי ורואים את זה לפעמים בהנקה, ולפי מה ששמעתי גם הגירוי לחך העליון ממש מגרה את פעולת המוח ולכן חשוב להתפתחותו.

מוצצים מתועדים לאורך הרבה שנות היסטוריה – היו נותנים לתינוקות למצוץ גוש שומן עטוף בבד, כדור בד מחובר למקל ועוד כל מיני פטנטים.

בעולם הפחות מערבי, גם מקובל שהאמא היא מוצץ אנושי – כלומר שם זה לגמרי בסדר שהתינוק תלוי על האמא במנשא כל היום והציצי בפה. זה בסדר גמור כל עוד זה נוח לשני הצדדים.
זה כנראה גם מה שעזר להן לשמור על רמה הורמונלית שמפחיתה סיכוי לכניסה מוקדמת להריון וטוב למניעה של עוד כל מיני מחלות של נשים.

דרך אגב, כשהציצי בפה זה גם מבטיח שאמא לא מתרחקת – עניין הישרדותי מובהק לא פחות מענין חברתי.

צריך לשים לב גם שתינוק שנמצא שעות רבות עם מוצץ בפה מדוכא במחינת הגירוי האורלי שהוא דרך המחקר העיקרית של תינוקות ובעצם מעכב את הלמידה שלו של מרקמים, דרגות קושי, חומרים שונים, צורות ועוד ואח"כ מדכא את התקשורת המילולית.

בויכוח בין אצבע לבין מוצץ אני לא מבינה הרבה אבל יודעת שהדעות חלוקות. אני באופן אישי מצצתי אצבע עד כיתה א' (וגם אחותי) ויש לנו יופי של שיניים.
יש משהו יותר עצמאי במציצת אצבע שמאפשר לילד ויסות עצמי בשליטה שלו ולא לפי מה שנוח להורה, מה גם שהאצבע תמיד איתו ולא נופלת מתחת לכסא ברכב או נשכחת בבית וגורמת למשבר עולמי.

מן ההגיון הוא שמציצת אצבע יכולה לפגוע בשיניים בעיקר כשמוצצים אצבע בשלב של צמיחת השיניים הקבועות אבל אני צריכה לשמוע עמדה של רופא שיניים בנושא.

בכל אופן, גמילה, מכל דבר, היא בד"כ לא קלה ומצד שני, היא הדבר הכי טבעי בעולמנו ואנחנו כל הזמן בתהליכי גמילה שונים כך שגם לא צריך לפחד ממנה.

נעמה סלע  – מדריכת הנקה, מדריכת הכנה ללידה ודולה 052-4696834 נצרת עילית

אם יש לך שאלות בנושא זה או בנושאים אחרים את מוזמנת לפנות אלי באמצעות הטלפון או בטופס הפניה.

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *