הרצון לילד ? אינסטינקט או לחץ חברתי?

חלק מאיתנו תמיד ידענו שאנו רוצות ילדים אחרות בטוחות שאינן רוצות, (לפעמים זה משתנה, כמו שקרה לי)

אבל רבות מאיתנו חשות אמביוולנטיות לנושא, לפחות בשלבים מסויימים בחיים.

וגם השאלה כמה ילדים אני רוצה? או בן הזוג, או כמה מקובל שיהיה.

לחלק מהנשים שמגיעות אלי לטיפולי פוריות יש כבר ילד אחד והן מתקשות להביא ילד נוסף,

כשהרצון לעוד ילד עבורן הוא גם לא להיות חריגות במשפחה קטנה.

לנשים אחרות שלהן כבר מספר ילדים, נאמר יש לכן כבר, למרות שהן עדיין מרגישות שהן רוצות.

בכתבה הזו אני מעוניינת להעלות את מגוון התחושות וההשקפות סביב נושא ההורות,

מתוך הבנה שכולם לגיטימיים ולכולם יש מקום, ושזה נורמלי שיהיו לי קולות שונים בתוכי.

גם אם יש לי או אין לי ילדים.

אתייחס להשפעות השונות מההבט הביולוגי, החברתי, התרבותי והאישי.

גם מציאות החיים מכתיבה אילוצים העשויים להשפיע על רצוננו:

מצב כלכלי, מצב זוגי –

ייתכן שאין לנו בן זוג ואיננו רוצות לגדל ילד לבד,

או שאנחנו נשואות אך רוצות קודם לגמור ללמוד, לבנות בית, לבסס עסק לפני הילדים.

אולי אנחנו כבר רוצות מאד אך יש לנו קושי להיכנס להריון,

או שיש לנו מחשבות שהורות איננה בשבילנו אך איננו מעזות להודות בכך מול ציפיות החברה לפעמים אפילו לעצמנו.

אתחיל בהשפעה הגופנית ביולוגית:

במהלך החיים אנו עדות להשפעות שיש לשינויים פיזיולוגיים על חיינו ולהשפעות ההורמונליות לאורך המחזור החודשי.

השפעות אלו גורמות לשינויים במצב הרוח וברצון ולעוד תחושות שונות.

בספר המוח הנשי של ד"ר לואן בריזנדיין נוירופסיכיאטרית החוקרת את השפעות ההורמונים על גופנו,

היא אומרת שאינסטינקטים ביולוגיים הם המפתח להבנת עצמנו.

וכי יש בסיס ביולוגי לתחושות שלנו המבדיל אותנו מהגברים.

חלק מהנשים חוות את הרצון להביא ילד כמגיע מהבטן\מהרחם- אינסיטקטיבי, חייתי, ביולוגי,

בעוד אחרות  חוות את את הרצון כבא  מהראש- נושא שחושבים עליו, עושים רשימות בעד ונגד, או נושא שמנסים להבין.

אישה אחת תיארה לי את החוויה כהרגשה שאני רוצה ילד וזהו.

זה דומה למחשבה שלא מרפה ונהפכת להצקה גופנית ממש, כמו רעב שתובע סיפוק מיידי.

השפעות נוספות על הרצון נובעות מהמשפחה שלנו, מהחברה מהתרבות שלתוכה גדלנו.

השפעות חברתיות \תרבותיות:

לאורך ההיסטוריה הייעוד הנשי היה לאימהות. והוא נבע מכך שהאפשרויות היחידות שעמדו בפני הנשים היו נישואין והולדה.

וכך זה קורה גם היום בחברות המסורתיות השמרניות.

גם בחברה המערבית ישנם מסרים רבים סמויים וגלויים לייעוד האישה כאם.

הם נמצאים במשחקים, בתקשורת, בספרות ובאמנות.

ישנה הסתכלות שלילית על נשים בוגרות רווקות ללא ילדים.

בישראל נוסף מימד לאומי לרצון להביא ילד. במסגרתו ישנו עידוד לילודה כתרומה למאמץ הציוני,כנגד האיום הדמוגרפי,

הנתמך על ידי המדינה בקצבאות, הטבות וטיפולי פוריות .

לא קל לצאת נגד הזרם, ולהיות שונה. התקשורת, ההורים,החברים, השכנים, הרופא

עשויים לספר לנו על השעון המתקתק ועל כך שעלינו למהר ולהביא ילד.

ומגיל מסויים אנו נדרשות לספק הסבר לעצמנו ולקרובינו מדוע איננו נשואות או אימהות או עם מספר ילדים.

במדינות אחרות הבחירה באימהות איננה צו לאומי ואלוהי אלא כמו דברים אחרים בחיים כמו קריירה ומגורים יותר נתון להעדפה אישית.

לסיכום: ייתכן שעבורך הרצון לילד הוא טבעי וברור מאליו ואולי אף פעם לא שאלת מאיפה הוא מגיע,

אולם כדאי שנהיה מודעות להשפעה החברתית תרבותית שמכוונת אותנו לבחור בהורות, כדי שבאמת נעשה את מה שנכון עבורנו.

מאחלת לכולן בריאות ופוריות,

מיכל קורן-פוריות נשית טיבעית.

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים:







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *