איך לעבור את החופש הגדול עם הילדים?
3 שבועות.
על פניו, אם נסתכל על זה ביחס ל- 52 שיש בשנה זה ממש מעט (כ- 5%).
ועדיין כשנוסיף את צמד המילים "חופש גדול" הם מקבלים משמעות אחרת, פתאום זה מרגיש הרבה יותר ארוך.
יצא שיובל היה בן 5 חודשים בחופש הגדול הראשון בחייו, מבחינתו זה היה המשך של החיים הרגילים רק שפתאום גם אחייו היו בבית כל יום, כל היום.
אני זוכרת שהרגשתי כעובדת משמרות, במשמרת אחת ארוכה שלא נגמרת.
הייתי איתם 24 שעות, 7 ימים בשבוע.
למה?
כי יובל התעורר לינוק בלילה.
אני גם זוכרת שהיו מצבים הזויים שלא הבנתי איך אני אמורה להתנהל בהם.
אחד מהם אני ממש יכולה לראות בראשי, גם היום, חמש שנים אחרי.
תמר החליטה להיגמל מטיטולים באותם ימים.
אמא אני לא רוצה יותר (את הטיטול), כך אמרה.
אני יודעת שאילו הימים שכולם ממליצים להתחיל גמילה.
קיץ- אפשר להסתובב בלי בגדים (פחות כביסה).
חופש- אנחנו בבית מה שמאפשר לה להתרגל להליכה לשירותים בנוחות.
לא שאלה אותי אם זה נוח לי, זרמתי, כאילו שהיתה לי ברירה.
אז נכון שבדיעבד הגמילה היתה מהירה וקלילה.
באותו יום נגמלה יום ולילה, שוב ככה היא החליטה, גם בלילה לא הסכימה לטיטול.
ונכון שזה נשמע בדיעבד כמו אוי אוי אוי אך התמונה של הפיפי על הרצפה, יובל עלי במנשא מנסה להירדם ועידו קורא לי מהחדר לעזור לו
היא התמונה שאני זוכרת.
אני אחת וצריכים אותי בשלושה מקומות שונים.
חלק גדול מאותו חופש הייתי עסוקה בסדר עדיפויות.
מי הילד (שלי) שזקוק לי יותר עכשיו.
זה שקורא לי מהשירותים, זה שצריך לאכול או בכלל זו ששוכבת על הרצפה בבכי כי רוצה משהו
ע כ ש י ו.
היו פעמים שהיא קיבלה אותי קודם והיו פעמים שהיא שכבה על הרצפה יותר ממה שרצינו, שתינו.
היו פעמים שהוא ינק בתשלומים, כי בדיוק מישהו אחר היה צריך אותי יותר (איך בכלל מחליטים החלטה כזו).
מהחופש הזה למדתי הרבה.
למדתי על הכוחות שיש בי.
על הכוחות שיש לילדיי.
למדתי שלא הכל אני צריכה לעשות לבד (למרות שאני יכולה, אז מה).
למדתי שגם בעומס ובאינטנסיביות של החופש איתם חשוב להתייחס גם לעצמי.
על שיעורים אלו ונוספים שלי, תוכלו לראות בסדרת סרטונים שהכנתי.
את הסרטונים הכנתי עבורכם וגם תזכורת לעצמי.
איך לעבור את החופש עם חיוך קראתי לה.
עוד שיעור שלמדתי, החיוך עוזר לעבור את החופש, גם אם לפעמים הכרחתי את עצמי להניחו על פניי והוא לא הגיע מבפנים באמת.
כאן תוכלו להירשם ולקבל את סדרת הסרטונים.