בדידות לאחר לידה

בס"ד

בהריון הראשון שלי, חיכיתי כל כך לחופשת הלידה. חלמתי לי איך אני נחה, מבלה עם חברות בבתי קפה, מסתובבת לי מאושרת וחופשיה בעיר עם העגלה ומחייכת כל הזמן, עטופה במשפחה וחברים שלא מפסיקים לבוא לבקר.

הלידה, שעליה נדבר בכתבה אחרת, הייתה חוויה עוצמתית וחזקה. אבל למה שקרה אחר כך, ממש לא הייתי מוכנה…

החלום שלי על חופשת הלידה היה רחוק מלהתגשם. לא הייתי מוכנה לכמה קשה יהיה לי, כמה קשה יהיה לי בהנקה, בשינה ובעיקר, כמה הבדידות תציף אותי, כמה ארגיש לבד.

לא, לא היה לי דיכאון אחרי לידה. היום אני יודעת שמה שאני חוויתי, הרבה נשים חוות, אבל משום מה אף אחת כמעט לא מדברת על זה.

אז מה בעצם קורה אחרי הלידה? ולמה חופשת הלידה שחלמתי עליה הייתה רחוקה כל כך מהמציאות? וכמה טיפים שאולי יעזרו להפוך את חופשת הלידה לפחות בודדה…

אחרי הלידה הגוף מוצף בהורמונים שהשתנו בהרכבם באופן חד, הרחם ממשיך להתכווץ, החלב מתחיל להיווצר והאגן מתאושש מתקופת ההריון והלידה. ובתוך כל זה יש תינוק שדורש את תשומת הלב שלו, האוכל שלו והטיפול בו.

את נמצאת המון שעות בבית, כשבן הזוג ושאר האנשים והחברות הקרובות יוצאים לעבוד. לרובם אין הרבה פנאי לדבר או לשמוע אותך. הבית, לא מטפל בעצמו וכך את נפגשת כל יום עם הכביסה, הכלים ושאר מטלות הבית.

במקום לטייל בעיר ולשבת בבתי קפה את מוצאת את עצמך שעות בהנקה, בהחלפת חיתולים ובנקיונות וכמעט לא נשאר לך זמן ללכת לשירותים, שלא לדבר על להתקלח.

פתאום מגיעים גם התקפי הבכי הלא נשלטים. את מרגישה כל כך לבד, שלא מבינים ורואים אותך – ומרגישה שמשהו אצלך לא בסדר כי הרי אמורים "לשמוח" עכשיו על הפלא הזה  והמתנה שקיבלת.

התחושות הללו יכולות להיות קשות ולפעמים קשה לדבר אותם החוצה מהפחד שתראי כפוית טובה, מתלוננת, לא מחוברת/מובנת ומהפחד של תשובה ביקורתית או מקטינה.

בן הזוג באמת לפעמים לא מצליח להבין מה הקושי, מבחינתו את כל היום בבית רגל על רגל כשהוא יוצא לעבודה.

אז מה עושים:

  1. קודם כל ולפני הכל חשוב שתדעי שאת לא לבד! זה לגמרי טבעי ונורמאלי כל מה שאת מרגישה. הרבה מזה נובע מהפער של הציפיות והמציאות. אם היו מכינים אותנו קודם למה הולך להיות הקושי כנראה היה פחות גדול ופחות מפתיע. גם השם "חופשת לידה" מטעה מיסודו, כי יש שם הרבה דברים, אבל חופש בטח שאין.
  2. חשוב לשתף כמה שיותר בקושי שאת חווה. להישאר עם זה לבד זה מאוד לא טוב- זה לא יעלם, את רק תלמדי להדחיק את זה בצורה כזו או אחרת על ידי אוכל/מתוקים/סיגריות וכדומה. זה יצטבר ובסופו של דבר יצא החוצה בכעס ועצבים במקום שאת הכי לא מתכננת ורוצה, או שזה יפגע בסופו של דבר בטיפול בתינוק או בקשר איתו… אז תשתפי. אם יש לך חברות שכבר ילדו ועברו חופשות לידה זה מצוין כי הן יוכלו להרגיע אותך ולשתף אותך שהן עברו בדיוק את אותו הדבר. אם אין חברות בסביבה שילדו תייצרי לך כאלה – בהמשך אכתוב על האפשרויות שיש להיפגש עם נשים אחרי לידה.

החברה האנושית יצרה מעין הסכם של שתיקה לא כתוב. נשים אחרי לידה לא משתפות בקושי הכל כך טבעי שהן חוות, אולי מתוך הפחד שאם זה ידובר אז נשים לא ירצו בילדים. אבל האמת היא להיפך, כשזה יותר מדובר אפשר יותר לתת לזה מענה, לאוורר את זה ולהמשיך הלאה יותר מהר. ואז, באמת ניתן לחוות את הנס הקטן הזה שנמצא איתנו.

  1. תמצאי לך סביבה תומכת – חשוב למצוא את קבוצת השווים – או השוות במקרה הזה: נשים, כמוך, שילדו עכשיו ומתמודדות עם כל הקשיים בדיוק כמוך. איתן תוכלי לצחוק ולבכות יחד. כאלו נשים אפשר למצוא ב:
  • חוגי התפתחות לתינוקות
  • גינות ציבוריות בשעות הבוקר
  • מרכזי ג'ימבורי
  • פעילויות מרכזיות שנפתחות אחת לכמה זמן בכל עיר/מקום מגורים.
  • ספורט ליולדות – היום, התעמלות עם תינוקות היא כבר אפשרות נפוצה בכל מקום., ככה גם תרוויחי כושר ובריאות שישפרו לך את מצב הרוח וגם תכירי חברות.
  1. בכל מקום מגורים, עיר ו/או שכונה יש התארגנויות קהילתיות של הסביבה לדאוג ליולדות – כמו "סירים ליולדת". אל תתביישי לשאול ולבדוק. קבלת עזרה מהתארגנות כזו קהילתית מחממת את הלב וממלאת בתחושה של שייכות.
  2. זמן לעצמך: אל תתביישי לדאוג לעצמך לפחות פעם בשבוע לעשות משהו לבד בשביל עצמך ללא התינוק – פגישה עם חברה, קפיצה לחנות בגדים לקנות לך משהו חדש, חוג או סתם ללכת לישון.
  3. אני מאוד ממליצה על טיפול ותמיכה – יש מגוון רחב של טיפולים שנותנים תמיכה בדיוק למצב שבו את נמצאת. טיפולים כמו עיסוי, רפלקסולוגיה וכדומה יכולים לעזור להפחית את המתח ולשפר את מצב הרוח וגם טיפולים רגשיים למיניהם שיעזרו לך לעבד ולעכל את כל הרכבת הרגשית שאת חווה.

 

הכי חשוב שתזכרי שאת מדהימה, ושאת נורמאלית ושהמתנה המהממת הזו שקיבלת בצורה של תינוק זה באמת הדבר הכי טוב בעולם. כל מה שאת צריכה זה מקום – מקום להביא את עצמך, מקום לדבר ולפרוק את הקושי, מקום להניח בו רגע את התינוק ולהתפנות רגע לעצמך… ככל שתדעי לייצר לך מקום כזה יהיה לך קל יותר, נעים יותר ושמח יותר.

מוזמנות לפנות אלי בכל שאלה/התייעצות בנושאים הרגשיים, מנטליים שעוברים עליכן –

אילה כרמי –
פסיכותרפיסטית גוף נפש, מנחת קבוצות התפתחות, מתמחה בעבודה עם נשים.

טלפון – 050-8272920
מייל –  ayalakiper@gmail.com
הדף האישי שלי – m.facebook.com/ayalakiper

 

ליצירת קשר ושאלות, מלאי את הפרטים: